עולם ישן: מזקקות כחול-לבן

היסטוריית המשקאות החריפים ותרבות האלכוהול מלווה כמעט כל עם. לשמחתנו, גם את שלנו. מזקקות כחול-לבן ישן מול חדש. חלק א'

רמז דק מן הדק בדמות משב אויר קריר בערב מעיד על כך שהקיץ מגיע לישורת האחרונה ואוטוטו נכנס החורף - סיבה טובה דיה בכדי למזוג איזה כוסית ולפשפש בנבכי ההיסטוריה המצומקת של ייצור התזקיקים בארץ הקודש. אמנם טרם הפכנו למעצמה של ממש בתחום, אך עם זאת ראוי בהחלט להזכיר את קיומן של מספר אפיזודות ולעשות כבוד למספר אנשים שהזיעו לא מעט בדרכם להגשים חלומות מזוקקים...

אחד מהסינגל מאלטים של מזקקת ברוכלדיך שזוקק בשנת 1994, יושן בחביות יין של יקבי כרמל... (צילומים: יח"צ)

אחד מהסינגל מאלטים של מזקקת "ברוכלדיך" יושן בחביות יין של "יקבי כרמל"... (צילומים: יואב עלון, יח"צ)

בתחילת פברואר 1972 נחנך בכרמיאל "מפעל לייצור" וויסקי על-ידי חברה בשם' נשיונל דיסטילרס'. הוויסקי נקרא 'אסקוט' וכפי הנראה לא זוקק בארץ, אלא הגיע דווקא מ... סקוטלנד. בעיתונות של התקופה מצוין כי: "כל בקבוק... מהווה תוצאה מוצלחת של שידוך סקוטי-ישראלי. יש בו, בוויסקי הנמכר תחת השם אסקוט ויסקי משום שילוב מרנין של תמציות ואלכוהול מקוריים המיובאים מסקוטלנד ערש הוויסקי, עם מים מזוקקים ומרוככים הנלקחים מאחד המעיינות המפכה בסביבת כרמיאל. האלכוהול והתמציות המגיעים מסקוטלנד, והמים הזכים של מעיינות הגליל נמהלים במפעל הכרמיאלי יחדיו - והתוצאה היא וויסקי סקוטי משובח מתוצרת ישראל." (מעריב, 3.2.1972).

%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%90%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7

יותר ישראלי מסקוטי

ההצלחה של המוצר, לפחות כפי שצוטטו בעלי המפעל, היתה רבה. משווק נמרץ, חברת אקרמן, תיבדל לחיים ארוכים, נבחר בכדי להפיץ את הוויסקי ברחבי הארץ ורשימת הסיטונאים מעידה על כך שהוויסקי היה זמין מצפת ועד אילת. בעיתונות התקופה ניתן למצוא גם טרוניה קטנה כלפי הממשלה, שגובה מס של 14 לירות לבקבוק מכרמיאל, בעוד מהיבוא גובים 18-19 לירות, פער שאין בו די בכדי לעודד את "תוצרת הארץ".

מבלי להתייחס לתהליך, שאינו ברור כלל וכלל, אמונתו של הבעלים שאכן מדובר בוויסקי סקוטי גרמה להם לטעות פטאלית כשעל התווית נכתב "אסקוט וויסקי סקוטי מעולה". ייתכן ואילו הוויסקי היה נמכר רק בארץ היה העניין עובר בשלום, אבל ייצוא הוויסקי מישראל שנושא עמו תווית של סקוטש וויסקי הגדיש את הסאה והתביעה המשפטית אכן לא אחרה לבוא. שלוש חברות וויסקי ואגודת הוויסקי הסקוטי חתומות על התביעה, שנסתיימה בניצחונן. הפיצויים שנפסקו וקשיי השיווק גרמו לסגירת המפעל בשנת 1973. נחמה קטנה אפשר אולי למצוא בזה שהוויסקי המדובר הפך מאז לפריט מבוקש ביותר על-ידי אספנים שעולה היום הרבה יותר מאותן 23.5 לירות, מחירו של הוויסקי לצרכן בשנת 1972.

ולנו יש ברוכלדיך

%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9a-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7

בין סגירת מפעל 'אסקוט' בכרמיאל לימינו אנו, נעשו עוד שני פרויקטים שכורכים את ישראל עם וויסקי סקוטי. הפרויקט הראשון הוא שיתוף פעולה בין מזקקת 'ברוכלדיך' ששוכנת באי איילה שבדרום-מערב סקוטלנד לבין יקבי 'כרמל' הישראליים. מזקקת ברוכלדיך נוהגת להוציא מדי פעם סדרות מיוחדות, בדרך-כלל על-ידי יישון הוויסקי שלהם בסוגים שונים של חביות עץ אלון, לפרקי זמן משתנים. אחת מסדרות הוויסקי שזוקק בשנת 1994, יושנה בחביות של יקבי כרמל וכך זכינו בסינגל מאלט סקוטי ששהה בחביות בהן שהה קודם לכן יין מתוצרת יקבי כרמל. למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה (ולצערי כנראה גם האחרונה) שהמילה ישראל מופיעה על בקבוק וויסקי סינגל מאלט סקוטי. גם בקבוקים אלו אזלו מזמן מהמלאי, אם כי עדיין ניתן לקושש כוסיות אחרונות מהוויסקי הזה בבר "נורמה ג'ין" בתל-אביב. הוויסקי עצמו מצוין ולמרות שבא מהאי איילה - מעוז הוויסקי המעושן - הרי שברוכלדיך בחרו שלא לתת לעשן הכבול לחדור אל הוויסקי הזה והתוצאה היא סינגל מאלט סקוטי קלאסי עם רמזים וניחוחות שמקורם ביין.

%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%a9-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7

ברוכים הבאים למועדון

הפרויקט השני, פרי יוזמתו של 'מועדון הוויסקי הישראלי' בראשותו של יוני ישי, כלל הבאת חביות וויסקי מסקוטלנד ויישונן בישראל. הוויסקי שהגיע לארץ זוקק במזקקת 'אראן' השוכנת באי קטן במערב סקוטלנד. המוצר העיקרי של המזקקה הוא סינגל מאלט שמיושן 10 שנים. חביות התזקיק הצעיר (עדיין לא ניתן לקרוא לו וויסקי שכן טרם יושן לפרק הזמן המינימלי של שלוש שנים) שהגיעו לארץ הונחו להתיישן במקומות שונים תוך בחינת השפעות המיקום על יישון הוויסקי. החבית הראשונה הגיעה לארץ בשנת 2009 ויושנה, אחר כבוד, במרתפי המלון הסקוטי על שפת הכנרת. חביות אחרות נחתו בארץ בשנת 2010 ויושנו במרתפי 'יקבי ברקן' בשפלת יהודה ובירושלים.

היות שהאקלים בארץ שונה מהאקלים אשר באי אראן בסקוטלנד, וגם מפני שבין האזורים השונים בארץ ישנם הבדלי לחות וטמפרטורה ניכרים, הרי שיש משהו "ישראלי" או מקומי בוויסקי שיושן בארץ. הוויסקי עצמו בוקבק לאחר כשלוש שנים, ישירות מהחבית, ללא דילול במים, בחוזק של מעל 60% אלכוהול. מבלי להיכנס לתיאור מפורט של טעמים וניחוחות, ניתן לומר כי היישון באקלים חם מבגר את הוויסקי מהר יותר מאשר בסקוטלנד, ובכל מקרה הוויסקי של מועדון הוויסקי הישראלי אינו מרגיש כמאלט צעיר בן שלוש.

%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%93%d7%99-%d7%90%d7%a7%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7

לא על הוויסקי לבדו

תעשיית הוויסקי הסקוטי נשענת על מסורות קדומות, ידע רב שנים ואהבה למשקה. הניסיונות שנעשו בארץ, גם אם לא צלחו או שצלחו רק בקנה מידה קטן, מעידים בסופו של דבר על האהבה שישראלים רבים רוחשים למשקה ביחד עם מאות מיליונים נוספים ברחבי העולם. אבל לפני שהתאהבנו בוויסקי, וגם בוודקה, יש לומר, שלטו בשוק המשקאות החריפים בארץ ישראל הישנה הברנדי והעראק. עקרונית, שני המשקאות הללו, למרות טעמם השונה לחלוטין, חולקים (או לפחות אמורים לחלוק) חומר גלם בסיסי משותף – ענבים, והללו לא חסרו בארץ. התפתחות נטיעות הכרמים במושבות בתמיכת הברון רוטשילד, הקמת היקבים ואגודת הכורמים שדרגו את הענף שלפני כן נוהל בצורה מסורתית.

כבר בסוף המאה ה-19 עודדו עודפי ענבים את היקב בראשון לציון לזקק ברנדי. המזקקה היתה מבוססת על דוד זיקוק יחיד ולמוצר קראו 'אקסטרה פיין'. תולדות האקסטרה פיין, מעלליו ותעלוליו סופרו פעמים רבות בעבר ואין זה המקום לחזור ולדוש בהם. מכל מקום, נאמר רק שאולי הצרפתים הצליחו להעביר חוקים ותקנות שאינם מאפשרים לקרוא למשקה "קוניאק" אלא אם כן יוצר באזור קוניאק, אבל בירושלמית עתיקה, אקסטרה פיין היה ונותר קוניאק(!). לאחר קום המדינה השתכללה המזקקה וכללה עמוד זיקוק (לזיקוק רציף) ודודים ומתקנים שונים שהגיעו ארצה מגרמניה, אחרי שנפרצה הדרך "בהסכם השילומים".

%d7%a9%d7%98%d7%95%d7%a7-84-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7

מזקקה נוספת נפתחה ברמת-גן בשלהי שנות השלושים ויצרה ברנדי בשם 'שטוק 84' שמיוצר עד היום על-ידי יקבי ברקן והינו אחד המותגים הוותיקים ביותר בארץ. ברנדי, באופן כללי, כונה פעמים רבות "קוניאק", או "קוניאק מדיצינאל" (היה גם מותג כזה שעזר מאוד לחולים ולתשושים, אם כי לא הזיק כלל גם לבריאים...) והיה משקה פופולארי בישראל עד לשנות ה-70 המאוחרות, ובחמארות לא מעטות שלט הברנדי ממש עד השנים האחרונות. הפסקת ייצור האקסטרה פיין לפני כעשור מסמנת, אולי יותר מכל, את דעיכת המשקה והיעלמותו כמעט לגמרי ממפת הברים בישראל.

חלב אריות או לביאות

%d7%a2%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa

סיפורו של ייצור העראק בארץ שייך ברובו למשפחה אחת, משפחת גולד, שבאה לארץ מאוקראינה והתיישבה בצפת. המשפחה שהקימה מזקקה שהסתמכה על המים הטובים שבאזור, התחילה לזקק כבר בשנת 1824, את מה שאוקראינים מזקקים הכי טוב - וודקה. מהר מאוד הבינו בני המשפחה שלוודקה אין ביקוש רב בקרב האוכלוסייה המקומית והחלו לזקק עראק - אותה "זיעת" ענבים מתובלת בזרעי אניס שהיתה מוכרת ואהובה בקרב יושבי הארץ.

למרות שהעראק היה זמין ורבים אף זיקוקו אותו בעצמם בבית, נראה כי תרומתה של משפחת גולד לזמינותו וביסוסו של העראק כאחד המשקאות המובילים בישראל עד היום, הנה מכרעת. איכות טובה ומחיר שווה לכל כיס (לפחות עד הרפורמה השנויה במחלוקת במיסוי האלכוהול) הפכו את 'עלית העראק' או 'עראק איילות' (יש שאומרים איילים, אבל לך תתכופף לבדוק...) למותג מוביל.

העראק בישראל הוא קצת יותר ממשקה. במשך שנים רבות היה מדובר, לדעתי, בלא פחות מקו מפריד בחברה הישראלית. שתיית העראק נחשבה להתמחות מזרחית, למשקה עממי של השכבות הנמוכות, למשקה של "בית הכנסת". שתיין העראק המזרחי הנלעג בסרטי הבורקס של שנות ה-70 נכחד מהנוף, ובשנים האחרונות המשקה זוכה לעדנה הן אצל אלו שגדלו בבית בו העראק היה "מוקצה", והן אצל צעירי עדות המזרח בבחינת חזרה לשורשים. כיום מככב העראק בחפלות של אור יהודה וגם במסעדות יוקרה מפונפנות. בין אם הוא מהול במים (חלב אריות / לביאות), או מהווה מרכיב דומיננטי בקוקטייל אופנתי, העראק כבש את ישראל ומזכיר לנו, ככה, בקטנה, שפה זה לא אירופה.