קר, חם, מתחמם: גלוג

הכל היה שגרתי, עד שהגיעה שיחת הטלפון ההיא שבה הוא ביקש להיפגש. לא היה לה מושג מה הוא רוצה להגיד לה, אבל היא הבינה שכדאי שיהיה שם אלכוהול...

הכל התחיל כששיחת טלפון מוזרה נכנסה קצת אחרי השעה 23:00 כשהייתי כבר חצי רדומה. לא ציפיתי לשיחה מאף אחד, לכן, כשעניתי אוטומטית "הלו" ומהעבר השני נשמע קול מוכר, קפצתי מהמיטה וחטפתי מכה מאהיל המנורה שהיה תלוי מעט נמוך מדי. "היי", אמרתי, "איזו הפתעה". מצדו השני של הקו נשמע כחכוח גרון ואז שתיקה...

בשעה הזאת הערב יהיה מספיק שקט כדי שאוכל להבין מה לעזאזל אבא שלי עושה פה בדיוק... (צילומים: יח"צ)

בשעה הזאת הערב יהיה מספיק שקט כדי שאוכל להבין מה לעזאזל אבא שלי עושה פה... (צילומים: סמדר בן אבי, יח"צ) - "אתה בארץ?", שאלתי.- "כן", הוא פלט תשובה.- "ממתי?".- "נחתי לפני שעה. את הבן אדם הראשון אליו חייגתי".- "רגע, מה בעצם אתה עושה כאן?".- "זה לא לטלפון, יכולה להיפגש?".- "עכשיו?".- "כן, אני יכול לאסוף אותך".- "כמה זמן יש לי להתארגן?".- "דקה, אני מתחת לבית שלך".

באותו רגע הפכה הנשימה שלי להיות מהירה, ניגשתי אל החלון וראיתי רכב עם ארבעה אורות מהבהבים, חוסם את הכניסה לבניין שמולי. צללתי לתוך ארון הבגדים מנסה להעיר את עצמי תוך כדי בחירת המראה השחור והרגיל שלי, ואז מתחרטת. הכל שחור זה גם לא יותר מדי טוב. אבא שלי יחשוב שמשהו לא בסדר, אז בחרתי בסוודר לבן. מזג-האוויר בחוץ השתנה דרמטית מערבי סתיו נעימים ללילות מקפיאים. כל-כך קר שקפאו לי הנחיריים. ובפנים האוטו המזגן פיזר חום נעים. אבא כאן. לא ראיתי אותו שנים. לפחות שלוש. והתגעגעתי. "לאן נלך?", הוא שאל, "את הרי מכירה את העיר הזאת יותר טוב ממני". הצעתי מיד את בר היין השכונתי. אמנם קצת מאוחר, אך השעה תבטיח שהמקום יהיה בשלב הנכון של הערב ויהיה מספיק שקט כדי שאוכל להבין מה לעזאזל אבא שלי עושה פה בדיוק. אבא עזב את הארץ לפני עשרים שנה, נסע בעקבות האהבה לאחר שהוא ואמא התגרשו. הוא היה אז בן 30. אני הייתי בת 5. דווקא שמרנו על קשר טוב, אך נפגשנו רק אחת לכמה שנים. הפעם האחרונה שנסעתי אליו לסן פרנסיסקו היתה לפני שלוש שנים ליום הולדתי ה-22.

נכנסנו לבר והתיישבנו סביב שולחן עגול, קרוב לתנור חימום שהאיר את שנינו בצבע אדום. הקור שליווה אותנו קודם החל להתפוגג, ואנחנו התחלנו לבחון את תפריט היינות. המלצרית המליצה על קוקטייל הערב שהוכן במיוחד לערב קר זה, גלוג - קוקטייל שוודי שמבוסס על יין אדום מעורב בוודקה מתובל בתערובת תבלינים ריחנית של הל וקינמון, ציפורן וקליפות תפוז ומוגש חם(!) בדיוק מה שהיינו צריכים. אבא סיפר שהוא היה חייב לעלות על המטוס הראשון שמגיע ארצה. שהוא לא יכול היה לחכות אפילו לא שנייה כדי לספר לי. הוא נראה נרגש, אם כי ללא שום סימני לחץ או חרדה, אבל משהו בו היה בכל זאת שונה מהרגיל. כשהגיעו כוסות הגלוג שלנו לשולחן, חמים ומעלי אדים, חבקנו שנינו כל אחד את הכוס שלו עם כפות הידיים כדי להתחמם. הסתכלנו אחת על השנייה ואני חיכיתי לשמוע מה בדיוק קרה. "טוב, אתה מוכן לספר למה אתה כאן?". "לא חשבתי שיהיה לי כל-כך קשה להוציא את זה מהפה", אמר אבא, "אבל ידעתי שאת הראשונה שאני רוצה שתדע. תראי, חיים שלמים שאני בבריחה מהארץ הזאת, חיים שלמים של חיפוש אחר מקום טוב. שילמתי את המחיר היקר מכל - להיות רחוק ממך, ועכשיו כל זה הולך להשתנות". ""הולך להשתנות? איך בדיוק? אתה עושה עלייה?", ניסיתי לצוד ממנו תשובות, תוך כדי שאני צדה בינתיים מתוך הכוס את השקדים והצימוקים שנותרו בתחתית. "גם אבל לא רק", השיב אבא. "אני מתאר לעצמי שזה ישאיר אותך בשוק, אבל מה דעתך על להיות אחות גדולה?". וזו בהחלט היתה סיבה מספקת כדי להזמין את הכוס השנייה... גלוג גלוג הוא פונץ' סקנדינבי העשוי מיין מתובל, אותו נהוג לשתות אותו בששת השבועות שקודמים לחג המולד. זוהי התקופה הקרה ביותר בארצות סקנדינביה, כך שאם זה עובד מספיק טוב בשבילם, כנראה זאת אחלה דרך להתחמם גם אצלנו. גלוג - אווירה - צלם סמדר בן אבי
מה צריך? בקבוק יין אדום חצי כוס ברנדי או וודקה חצי כוס סוכר 4 ס"מ שורש ג'ינג'ר מקולף קליפת תפוז מיובשת מתפוז אחד 3 מקלות קינמון 10 תרמילי הל 10 מסמרי ציפורן חופן שקדים קלופים חופן צימוקים מה עושים? שמים את כל המרכיבים בסיר בעל תחתית עבה, מביאים לרתיחה קלה על להבה נמוכה, וממשיכים לבשל על אש נמוכה במשך 20 דקות (חשוב להקפיד לבשל על להבה קטנה במיוחד כדי שהאלכוהול לא יתנדף). מסננים את הנוזל, מסירים את התבלינים ומשאירים רק את השקדים והצימוקים. יוצקים לכוסות מאג ומגישים חם פלוס כפית שתאפשר לדוג את ההפתעות שנותרו בכוס. מומלץ להגיש לצד עוגיות ג'ינג'ר.