שיכורים מהסרטים: סוטול בקולנוע

לקראת טקס פרסי האוסקר 2017 של האקדמיה האמריקאית לקולנוע שיתקיים היום, קבלו עשרה שיכורים קולנועיים מעוררי השראה בהוליווד של כל הזמנים...

דוד (דין מרטין) 

1959, "ריו בראבו" (Rio Bravo)

שולף זריז לשעבר ושתיין כבד וספוג שנאה-עצמית בהווה (גם כן הווה, 1959), נחלץ לעזרתו של שריף מקומי ומסייע לו ללכוד מנוולים שלקחו את החוק לידיים. פששש, איזה נרטיב. דוד-מרטין בטח שתה גם לחיי זה.

מרתה (אליזבט טיילור)

1966, "מי מפחד מווירג'יניה וולף" (Who's Afraid of Virginia Woolf)

את פסל האוסקר לשחקנית הטובה ביותר לקחה אליזבט טיילור על התפקיד המיתולוגי של מרתה, אשת הפרופסור (ריצ'ארד ברטון) השתויה והזועמת, שנכנסת אתו לריב אכזרי ומלוכלך לפני האורחים. חרא זוגי שאפילו ים אלכוהול לא יכול לשטוף.

ג'ון (בלוטו) בלוטרסקי (ג'ון בלושי)

1978, "בית החיות" (Animal House)

אחת ההופעות הגסות והמופתיות ביותר של ג'ון בלושי, הסוטול יקום דמו. בסרט אחוות הקולג'ים המכונן הזה בלוטו מציג, בחסות יכולות לגימה מרשימות, מלחמת-מזון מגעילה, הצבת סוס בשר ודם במשרדי ההנהלה וזריעת הרס כללית. וכן, הוא שובה-לב.

פרנק גאלווין (פול ניומן)

1982, "פסק דין" (The Verdict)

עורך הדין פרנק גאלווין הוא טיפוס בודד שעוסק בעיקר בעישון, שתייה ובמשחקי פליפר, עד שחבר משכנע אותו לקחת תיק של רשלנות רפואית. מכאן אתם בטח מנחשים לאן זה הולך.

הנרי צ'ינסקי (מיקי רורק)

1987, "עכבר הברים" (Barfly)

הסרט מבוסס על סיפור של הסופר והמשורר צ'ארלס בוקובסקי, ולמעשה מספר את סיפור חייו. טוב, חלק ממנו. מיקי רורק עושה פה תפקיד משכנע במיוחד של סחבה שיכורה: התאהבות, נואשות, עליבות. הקיצור, כל הרפרטואר שאתם מכירים, רק בצירוף אמנות.

בן סנדרסון (ניקולס קייג')

1995, "לעזוב את לאס וגאס" (Leaving Las Vegas)

עוד שיכור שלקח אוסקר הוא ניקולס קייג' על התפקיד של בן סנדרסון, תסריטאי שאיבד את העבודה, המשפחה והכבוד העצמי, והחליט להמשיך לשתות ואז לנסוע ללאס וגאס ולשתות עוד, עד שימות. אחד המדכאים שבסרטי הז'אנר.

ג'פרי (דוד) לבובסקי (ג'ף ברידג'ס)

1998, "ביג לבובסקי" (The Big Lebowski)

בהמה סרוחה ואהובה במיוחד מגלם ג'ף ברידג'ס באחד הסרטים המתוקים שנעשו בימינו. הדוד אוהב לרבוץ, לשחק באולינג, לדפוק 'ווייט ראשן' ולעשן ג'וינטים. כשמפריעים לו, זה יוצא מצחיק נורא.

ראול דיוק (ג'וני דפ)

1998, "פחד ותיעוב בלאס וגאס" (Fear and Loathing in Las Vegas)

הסיפור של האנטר ס. תומפסון, מכתבי הקודש של תרבות הסמים המודרנית, הפך לסרט שביים טרי גיליאם. ראול דיוק, הוא ג'וני דפ, הוא בעצם תומפסון, הוא עיתונאי שיוצא למשימת כתיבה עם חברו עורך-הדין, ובחברתו הוא מפרק כל סם אפשרי ומאזן בנהרות אלכוהול. בסוף הוא נגמל. נראה לכם?

קפטן ג'ק ספארו (ג'וני דפ)

2003-2011, "שודדי הקאריביים" Pirates of the Caribbean) 1-4)

בחמשת הסרטים של סדרת הקאריביים, אם לוקחים בחשבון גם את זה שבדרך, שודד הים התחמן והאיך-להגיד - לא הכי גברי - ג'ק ספארו מגלה נאמנות למסורת הפיראטית לפחות בכמויות הרום שהוא לוגם. יו-הו-הו גם לך, גבר-גבר.

הנקוק (וויל סמית)

2008, "הנקוק" (Hancock)

לגיבור העל הנקוק יש כוחות מיוחדים, יכולת תעופה, אקסית מלפני 3,000 שנה ועוד כמה מאפיינים מופרכים ומטרידים. ההוכחה היחידה לאנושיות שלו היא העובדה שהוא שתיין. כבד. ממש כבד. אוהבים אותך, בן-אדם.