שמוליק וולברג חוזר אל אחד הקוקטיילים הקלאסיים וקורא להחזרתו לאופנה. כך תכינו סינגפור סלינג
ברמנים בני ימינו,כלומר אלה שמקדישים את עצמם לרקיחת קוקטיילים, נשענים בעיקר על התקופה הקלאסית של הקוקטיילים (בערך ממחצית המאה ה-19 ועד שנות ה-40 של המאה ה-20). בתקופה זו נוצרו כל הקוקטיילים הקלאסיים שמהווים את אבן הפינה של תרבות המיקוסולוגיה. היו קוקטיילים שלא שרדו בכלל, היו כאלה שהבליחו לתקופה קצרה ונעלמו (למשל גימלט, לונג איילנד אייס טי ועוד) ואולי הם עדיין מתקיימים בפריפריות, ויש קוקטיילים שמחכים לריענון - ליד מערבבת ואוהבת שתכניס אותם חזרה לתודעה. אחד מהם בעיני הוא הסינגפור סלינג. ממתין ליד מערבבת ואוהבת יכול להיות שהבעיה בקוקטייל זה היא העובדה שבניגוד לאחיו הקלאסיים, אין לו מתכון רשמי ברור. מקורות האינפורמציה מציגים המון צורות ומתכונים שונים להכנתו. ברמנים עלולים לייצר תחושת זילות לקוקטייל הזה שכל כך הרבה אבות לו. ובכל זאת בחרתי להתמודד אתו כאן. גם בגלל "שגעת" הג'ין המופלאה, גם בגלל שהיינו עסוקים ב"קולינס" בשבועיים האחרונים ובעיקר כי המדור הזה מנסה לא להתחכם ולהביא דברים שקל להכין בבית. הסיפור מתחיל כנראה עם ברמן ממוצא סיני בשם נג'יאן טונג בום, שרקח את הקוקטייל במלון ראפלס בסינגפור בשנת 1915. מרגע פרסומו של הקוקטייל לא נמצאו שתי גרסאות זהות שלו. הדבר היחיד שקיים אצל כולם הוא ג'ין כבסיס האלכוהולי אליו יצטרפו אננס, תפוזים, קוונטרו, שרי הרינג, בנדקטין ועוד. לאורך השנים ניסו במלון עצמו לרענן ולאפיין את הגרסה המקורית כנראה ללא הצלחה. כיום, עקב הביקוש הרב, נמזג הקוקטייל במלון ראפלס ממכונה אוטומטית שמערבבת את המיצים והאלכוהול ומייצרת את המשקה בצורת ברד - דרך לא אהודה בלשון המעטה בעיני העוסקים במלאכה. הנחמה היא שכן אפשר לבקש סינגפור "אנושי" מאחד הברמנים במידה ותגיעו לשם. הגרסה המוצעת כאן היא סובייקטיבית והיא גרסה שהגעתי אליה אחרי הרבה ניסיונות שכללו שימוש בג'ינים שונים. לשייקר: 60 מ"ל ג'ין טנקרי 10 25 מ"ל מיץ לימון 25 מ"ל סירופ סוכר 25 מ"ל מיץ תפוזים 2 טיפות אנגוסטורה (לא חובה) מנערים הכל ומסננים לכוס גבוהה מלאה בקרח. משלימים עם סודה כמעט עד הסוף ומערבבים עם כפית מציפים ב10-15 מ"ל בליקר שרי הרינג (ליקר דובדבנים) מקשטים בפלח תפוז ודובדבן. אופציה נוספת וראויה היא להחליף את השרי הרינג בליקר בנדקטין.