שוטף פלוס: משהו קטן ליד הדרינק!

זיו לנצ'נר סוחב משהו קטן ליד הדרינק כדי שלא יהיה לו מצ'עמם. והפעם: ביקור לילי בבוגארט בר. מדור חדש!

לא בכדי הינשוף הוא סמל החוכמה. רק הינשוף, המשטרתי אמנם, מסוגל היה לגרום לי בתבונתו הלילית להימנע מהסכנה הגדולה ביותר האורבת בכביש - השלילה. בזכותו, התחלתי ללכת לשתות, במקום לנסוע לשם. וללכת אני יודע עד הבאר הקרובה למקום מגוריי. היא נמצאת בעמק האלכוהול החדש של כצנלסון, גבעתיים, העיר שהתעוררה לה יחדיו.

בוגארט, חלוץ הברים בשכונה, הוא בכלל ספריית די.וי.די ששתתה יותר מדי. מתנ"ס השיכר החמוד קיבל אותי כהרגלו, על המדרכה המשופעת, מתחת לדבר הזה שרק נשים אוהבות. לא יאיר לפיד, תנור של בתי-קפה. ברז הבירה של בוגארט לא ממש מגוון, אבל הוא ממטיר לפחות ג'מס 8.8 (35 שקל ל-540 מ"ל) - היציאה הכי שווה של המבשלה מפתח-תקווה. משהו בה, ולא באחיותיה למפעל, גרם לי לחבב אותה במיוחד מהטיפה הראשונה שלגמתי מזמן. יש ב-8.8 (מלבד 8.8 אחוזי אלכוהול) דבר שאין בבירות רבות: היא פשוט טעימה. אייל ברוח בלגית שמסתובב בפה במתקתקות נעימה, ויודע להיות מה שאני הייתי רוצה להיות: חזק, אבל לא תוקפני. תגידו על בירות מה שתגידו, כיפיות ככל שיהיו - מתוחכמות הן לא. גם הליווי שלהן לא אמור להיות כזה. נעים, קולח, מתפנן - זה כן. וכך, עלתה מתפריט הגורמה המתוחכם של בוגארט (לא, לא באמת) פלטת מזטים ושמה קזבלנקה (43 שקל): חצילים בעגבניות, מלפפונים מוחמצים, פלפלים קלויים, טפנד זיתים משחתי, קרם פלפלים במרקם מיונזי ולחם פרנה מרוקאי. אם תפקידה המסורתי של המנה ליד האלכוהול לשמן את הקיבה, היא מילאה אותו בנאמנות. הכל היה סביר, שום דבר לא היה מלהיב, ובעיקר, הכל היה שמן. הצלוחית המנצחת, תארו לעצמכם, דווקא המלפפונים. וגם היא הפסידה לשוס הקולינרי של הערב: ארבע'ס חמים וטעימים שמה-זה באו טוב (15 שקל). 8.8 עפה עליהם. בוגארט. כצנלסון 55, גבעתיים