זיו לנצ'נר קפץ לקטנה ב"פיקוק", בלס כמה חינקאלי נהדרים ושטף הכל בג'ין יבש. ילד טוב גומר הכל מהצלחת…

האמנות הגדולה של הבליין התל-אביבי האותנטי (בואו נעשה כאילו יש דבר כזה) היא לשדר נונשלנטיות זורקת ברמות, בלי שאיש יקלוט שהיא מודעת ומתוכננת מציצית ראשה ועד בהונותיה. דרך טובה, לדוגמה, היא לשבת בבגדי ספונג'ה על ספסל עירייה במדרכה של מרמורק, מרחק נפיחה מהכביש, לעיין עמוקות בספר וללגום באגביות אלכוהול שבמקרה יצא כרגע מהפיקוק...

בלי שום בסיס גאוגרפי או תרבותי, הוזמנו לצד הג'ין חינקאלי. כיסוני הבצק הגאורגיים - לעזאזל, הגרוזניים! (צילומים: זיו לנצ'נר)
בלי שום בסיס גאוגרפי או תרבותי, הוזמנו לצד הג'ין חינקאלי. כיסוני הבצק הגאורגיים - לעזאזל, הגרוזניים! (צילומים: זיו לנצ'נר)
בלי שום בסיס גאוגרפי או תרבותי, הוזמנו לצד הג'ין חינקאלי בשר. כיסוני הבצק הגאורגיים - לעזאזל, הגרוזניים! לא נעים, וגם לא הכי הוגן, להפיל על פיקוק עצמו את הפוזה הזאת, אבל המקום המשופשף היטב, השמות הממתגים שמאחוריו והמיקום הכה שיפולי כיכר הבימה עושים אותו יעד מתבקש לפעילות מהסוג שתואר. אבל אפשר פשוט לשבת לשתות בו, וגם לאכול, כי זה בהחלט הקטע כאן, ואם לא מתעקשים על המדרכה, מגלים שבפנים העיצוב מקורי ואווירתי ומשרה משהו מיוחד. האם דבר מכל אלה מכוון למשקה מסוים? ממש לא. שתיתי ג'ין, סתם כי הוא חד-משמעתית הלבן האהוב עלי, וכי יש מצבי רוח רבים ולא מוגדרים בהם ברור שג'ין הוא הפתרון. בערב קז'ואלי כזה ישב היטב ביפיטר (36 שקל), הלונדוני המסורתי והשמרן. אני חי מצוין עם ג'ין כשהוא נקי, יבש ותקיף, אבל כמשקה מלווה לזמן ממושך יותר, זרמתי ברוח הביפיטרס הבריטים לג'ין אנד טוניק. ליתר דיוק, לג'ין עם זרזוף טוניק, שלא ילכלך מדי. ואם כבר מזרזפים, קשה להימנע מלזעוק שהגיע הבלאדי-זמן להגדיל את מגוון הטוניק הלא-קיים באזורנו. בלי שום בסיס גאוגרפי או תרבותי, הוזמנו לצד הג'ין חינקאלי בשר בעבודת יד (7 יחידות, 37 שקל). כיסוני הבצק הגאורגיים - לעזאזל, הגרוזניים! - המבושלים והממולאים בשר בקר טחון, דחוס, מרוכז בטעמו ומתובל פיקנטית שהיו ארוזים במעטפה חיוורת, דקה, עדינה וטעימה. עבד יפה, הניגוד הזה, וגם ההשריה במי שום לא הזיקה. הנשיכונים החביבים באו לשולחננו על צלחת זכוכית סבתאית, מעוטרת בשוליה, ובצילחות סבתאי תואם. כלומר: זה האוכל - תאכל! ברור שאכלתי. כך בדיוק זה אמור להיות. המסע ההולנדי-בריטי-גאורגי באמצע תל-אביב התחיל ונגמר בלגימה ארוכה ובכמה נגיסות קצרות. אחד המשקאות הנעימים בהיסטוריה שטף בנעימים את המאכל הביתי שלא מבקש להתעדכן, להפתיע או להתחפש למשהו אחר. לפעמים, חידושים הם חור בראש.   פיקוק. מרמורק 14, תל-אביב