חיליק גורפינקל ממשיך לנסות לשדך בין בירות לחטיפים, והפעם: בירה שניידר Meine Blonde Weisse וחטיף דוריטוס בום...
לפעמים לא צריך באמת לטעום את המשקה והחטיף שעליהם אתה מתכונן לכתוב. כלומר, זה יכול להוסיף איזשהו ממד אינפורמטיבי לכתבה, אבל זה הופך לבטל בשישים אל מול העיקר. והעיקר, לפחות בכתבות, הוא הטקסט. שהרי אינך יכול באמת לטעום את המוצר עד שלא תניח עליו את ידך וכל מה שנותר לך הוא לסמוך על טעמו של הכותב. ומניין לך שטעמו כטעמך? קריאה מצטברת של כל כתביו? נו באמת. ואחרי שאמרתי את כל זה, לא נותר לי אלא לציין שכבר זמן רב לא צחקתי ככה...
החטיף המפורסם דוריטוס, שגם שמו הכללי תמיד מצחיק אותי, שחרר לשוק גרסה המכונה 'בום' ומבקשת להביא את בשורת החטיף החריף אל חטיפי הגבינה התמימים ולא ממש טעימים הללו, לפחות לא לי. אבל אם השם 'בום' נשמע מתאים מאד למה שתיכף יקרה כאן, ההמשך הוא ממש קורע מצחוק. על העטיפה מופיעים הסבר ואזהרה. האזהרה, שהיא גם ההסבר היא כזו: "חלק מהדוריטוסים חריפים במיוחד. יש לאכול אותם בהשגחת חבר וכוס מים".
No shit. אבל זה לא נגמר. בצדה האחורי של האריזה כתוב עוד, באותיות קידוש לבנה: "עם הדוריטוס הזה צריך המון מזל. או שתיפול על משולש סופר חריף(!), או שלא בכלל…. תכל'ס, השקית בידיים שלך, אז איך אומרים? שיהיה בהצלחה!". אוקיי, בשלב הזה הסקרנות כבר הורגת אותי אבל אני מתאפק וקודם כל רץ לברז, או יותר נכון למקרר, ומביא לעצמי כוס מים קרים. כלומר בקבוק בירה.
אחרי כל זה ממש לא חייבים לטעום, נכון? ועוד בעשר בבוקר. אבל גבר חייב לעשות מה שגבר חייב לעשות, וזו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה, אז טעמתי. חטיף ה"דוריטוס בום" התגלה כתרמית הרוק'נרול הגדולה ביותר מאז הסקס פיסטולס. לראשונה בתולדות המדור המוזר הזה שהענשתי בו את עצמי, נאלצתי להגיע עד סוף השקית רק בכדי להיווכח שאין בה ולא משולש דוריטוס בטעם פיצה חריף אחד. חיכיתי לו בזיעה קרה וזה לא קרה. כשלעצמו הוא היה טעים למדי, אם כי לא זה מה שהרופאים התכוונו לו באומרם שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום. למרות שהרופא שלי אומר שזה שטויות במיץ עגבניות. נדמה לי שזה מה שהוא אומר…
הבלונדה הלבנבנה של שניידר התגלתה לעומת זאת כאחלה בירת חיטה. ואת זה אומר מישהו שלא ממש מחבב בירות חיטה. לא בטוח שאהפוך אותה לבלונדה הלבנבנה הרשמית שלי, אחרי הכל יש לי אחת כזו ואנחנו מצליחים לשרוד ביחד כבר כמעט שלושים שנה, רק אלוהים והיא יודעים איך, אבל בתור בירת חיטה, היא ללא ספק אחת הטובות ביותר שיצא לי לטעום, אם לא למעלה מזה. אפילו החמיצות החמצמצה שלה נסבלת מאד בעיני, בטח כשהיא משמשת בתור כוס מים ליד דוריטוס חריף שאינו חריף. בקיצור, זה היה בוקר מרתק, ממש 'לחיות על הקצה'. לא להאמין אלו הרפתקאות מספקת לי העבודה שלי.