חיליק גורפינקל ממשיך לנסות לשדך בין בירות לחטיפים, והפעם: בירה באדוויזר צ'כית ופירורי לחם עם ביסלי גריל…
החופש הגדול נושא בכנפיו, בין כל יתר הדברים, שלל הרפתקאות קולינאריות. ואני לא מתכוון דווקא לאלו שמזמנים לך הרחובות עמוסי המסעדות ודוכני האוכל, אם כי גם שם יש, כמו תמיד, אקשן אינסופי, אלא למה שאתם, כלומר אני, עלולים לעולל במטבחכם הביתי. כלומר, מטבחי הביתי...
כמה פעמים ספרתם עד עשר, ושום דבר לא קרה, חוץ מעוד שניצל ותפוחי אדמה. אבל מה לעשות שלא תמיד יש זמן, כח, חשק ורעיונות מבריקים לגוון בהם את ארוחת הצהריים של הנערים השורצים בבית אחרי שכלו כל הקיצים ותמו כל הקייטנות. או, בדיוק בשביל זה המציאו את השוטטות חסרת המעש בין מדפי המרכול השכונתי, בתקווה לאיזה משפט מפתח שיצוץ על חבית הדגים.
והנה הוא מגיח, מציץ עלי מהמקום הכי לא צפוי. מדף פירורי הלחם. כן, יש מדף כזה, וכמו כל מדף בעידן המודרני שלנו, גם הוא עמוס לעייפה בשלל סוגים שונים ומשונים של פירורי לחם אקזוטיים: עם עשבי תיבול או בלי עשבי תיבול, ממצות או מקמח מלא, פנקו יפני או גריסיני איטלקי וגם... תחזיקו חזק, פירורי לחם מוזהבים בתוספת שברי ביסלי גריל. מהדורת קיץ. ככה כתוב. כאילו שביסלי גריל זה סוג של אבטיח. אין לי סבלנות כבר לחכות למהדורת החורף.
אז למרות שפירורי לחם אינם חטיף באופן רשמי, ביסלי גריל הוא כזה ועוד איך. לא סתם חטיף. אבא של כל החטיפים. את המדור הראשון בסדרה הרי הקדשתי לו בהיותו כזה. עכשיו ככה. כבר מזמן שמעתי על הטריק המלוכלך הזה לצפות שניצלים בביסלי גריל. אבל אפילו לי יש גבולות ולכן מעולם לא העזתי. איני יודע אם אסם, בעלת הבית של מותג הפירורים 'פירורית' (איזה שם…) פשוט תפסו טרמפ על המצאתו של הפסיכי שהמציא את זה, או שבעצם הם אלו שהשתילו את רעיון העוועים הזה בראשם של מעריצי החטיף שהפכו להורים מטופלים בילדים חסרי סבלנות אליהם ואל השניצלים השגרתיים שלהם.
ובכן, קיבלתי הוכחה ניצחת לשתי ההשערות גם יחד. הגדול עוד מלמל שזה 'בסדר', והשאיר חצי בצלחת, הקטן טעם שני ביסים, ביקש סליחה ושאל אם יש משהו אחר לאכול. אני אכלתי שניים. את שלי (הכנתי לעצמי אחד פרטי, משהו שבדרך-כלל אני משתדל לא לעשות, מסתפק בסלט ירקות עם קופסת טונה. בזמן האחרון טונה במים, ירחם השם…) ואת שני החצאים שנותרו. ונהניתי כל-כך שמזל שלא הכנתי עוד. לשניצל היה טעם של, ובכן, כמה מפתיע, ביסלי גריל. זה היה נפלא.
שטפתי אותם עם בקבוק בירה באדוויזר. לא, לא השתינה האמריקאית הדלילה, הדבר האמיתי, הבירה הצ'כית הקלאסית שהפכה למותג אדיר כל-כך, בתקופה בה עוד לא המציאו אפילו את המושג הארור הזה, מותג, עד שהאמריקאים (טוב לא לגמרי אמריקאים, מי שגנב את השם היה מהגר גרמני) אימצו לחיקם הנצלני את השם והפכו אותו לאחד ממותגי הבירה החזקים בעולם, ולבטח המותג הכי גדול בתחום בארצות-הברית. המקור הצ'כי הוא בירה מרירה ונפלאה, טיפה מתקתקה בקצוות אמנם אבל בטח שלא מתקתקות 'בלגית' איומה, אלא כזו מרומזת שבעיקר עושה לך חשק לעוד בקבוק. בעצם למה לא.