חיליק גורפינקל, טיפוס נוסטלגי, נתקף געגוע לשנות השמונים העבשות והחליט שהגיע הזמן לשדך יין טוב לגבינות משובחות. והפעם: פינו גרי של יקב 'דלתון' וגבינת 'דליס דה בורגון'...
קוראי סנהדרינק סבלו ממני בשקט ובגבורה לא מעט מדורי התאמה: וודקה ודג מלוח, בירה וחטיפים, והאחרון שבהם - וויסקי וממתקים. באופן מוזר ומפתיע, ואולי לא מוזר ולא מפתיע בכלל, אלא רק מקרי לגמרי, לא נגעתי בשידוך הכי קדוש, מוכר, שחוק ומרתיע של עולם האלכוהול והאוכל - יין וגבינות. כן, אני יודע, אתם כבר מזמן לא עושים ערב גבינות ויין, וכשקיימתם כאלה, עוד נאלצתם לשדך קוטג' לאמרלד ריזלינג, או משהו כזה. בקיצור, זה היה מזמן. ומאז גדלתם, למדתם ובעיקר התחכמתם. מלשון התחכמות. כלומר, מישהו הסביר לכם, או אולי אפילו אתם הסברתם לעצמכם, ולאחרים, שגבינה ויין זה 'פאסה'. חבל. אם רק הייתם מכירים את 'דליס דה בורגון'...
אין כמעט שידוך מושלם יותר מגבינה ויין. חתונה משמיים. בתנאי, שיודעים איך לעשות זאת. אז נכון, אפשר כמובן להתעלם באלגנטיות מכל הכללים, והם רבים, מסובכים ומעייפים, ולשים חתיכת גבינה טובה, או שתיים, ליד כוס יין טוב, או שתיים. ובינינו, זה כמובן בסדר גמור. אבל אפשר גם לנסות ולהתאים אותם קצת יותר ברצינות. לשדך גבינה מתאימה ליין שיחמיא לה, ולהפך. שלא יגמרו אחד על השני, יעלימו זו את טעמו של זה. ההפך כמעט לא קורה אף פעם. ויש, כידוע, כמה גבינות דומיננטיות מאד בניחוחן וטעמן, איך לומר בעדינות (…).
גן-עדן לגבינות
היין הראשון שטעמנו היה פינו גרי של 'דלתון'. כבר כתבתי כאן לא מזמן על מהפכת האיכות העוברת על יקב דלתון בהנהגתו של גיא אשל, היינן הצעיר והמוכשר שהחליף את נעמה סורקין מאחורי הגה הקברניט אחרי שנים לא מעטות בהן ניווטה היא את היקב בהצלחה למעמדו הבכיר בעולם היין הישראלי. אשל נכנס לנעליים גדולות אך לא נבהל ולא התבלבל. הסנוניות הראשונות שהתעופפו מתחת ידיו הן ללא ספק משמחות ומקסימות.
בהמלצת הקרדיולוג
גבינת ה'דליס דה בורגון' היא גבינה צעירה יחסית. כלומר, היסטורית. מדובר בגבינה שנוצרה לראשונה ב-1975, תינוקת במונחים צרפתיים. הראשון ליצרה היה ז'אן לינסה (Jean Lincet) במחלבה הנושאת את שמו בבורגון. זו גם הגבינה שטעמנו, כלומר מאותה מחלבה בדיוק. מדובר בגבינה רכה יחסית מחלב בקר, דרגת ה'שומניות' שלה היא triple cream ויש בה לא פחות מ-70-75% אחוזי שומן (!), שזה בדיוק מה שהקרדיולוג המליץ. אל תיבהלו, מדובר בשומן ב'חומר היבש' של הגבינה. בפועל, בסופו של דבר יש כאן "רק" 40% שומן. דיאטטי.
יודעת לתת פייט
כדי להגיע לאחוזי שומן כאלה, ובייחוד לטעם העשיר כל-כך, מוסיפים שמנת בעת הייצור. שלא יחסר. הגבינה לא רק שומנית ועשירה עד מאד, אלא טיפה חמצמצה, מה שמתאים מאד לחמיצות של הפינו גרי. קרוב לשוליים הלבנים שלה יש לה ארומה קלה של פטריות. היא מיוצרת בכיכרות של 200 גרם ושל שני קילו. אנחנו טעמנו מכיכר גדולה כזו. ההרגשה מזכירה לפעמים חמאה ממש, אבל עם הרבה יותר טעם.
הנוכחות המאוד דומיננטית של הגבינה גורמת לך לחשוש בתחילה שהיין לא יחזיק מעמד לצדה, אלא שהחשש מתבדה במהרה. היין לא רק שורד, אלא גם נותן קונטרה מחמיאה. אפילו לא צריך לחם ליד, אם כי זה כמובן לא מזיק. מחירה של ה'דליס' ב'אגתה' הוא 16.5 שקלים למאה גרם. מחיר מצוין כמו כל שאר הגבינות כאן. להתראות ביין ובגבינה הבאים, ובינתיים שתהיו הרבה בריאים.
אגתה. ראול ולנברג 24, רמת-החייל, תל-אביב