השילוב בין שקשוקה לבין בירה בלגית חזקה, נראה מופרך כמעט כמו העובדה ששוק הכרמל הופך לנגד עינינו למרכז קולינארי, אבל ממש כמו התהליך הזה: עם העובדות קשה להתווכח...
מצחיק לגלות מקום חדש בעיר – ועוד מסעדת שוק, דווקא בזכות בירה בלגית. אני בטוח שיצא לי כבר כמה פעמים לחלוף ליד מסעדת 'שוקשוקה' כשהייתי בדרך למסעדת 'M25' – מסעדת הבשרים הכי טרנדית בעיר, אבל איכשהו תייגתי אותה תמיד כ"עוד מקום" שהפך מדוכן למעין בר פתוח, תצורת הסעדה אופיינית למסעדות-שוק ברחבי העולם – מ'לה-בוקרייה' הקטלוני ועד מחנה-יהודה הירושלמי. אז זהו שלא. ממש לא. ועד כאן אני לא נבוך: קורה שמחמיצים מקומות טובים בדרך, אבל העובדה שמי שהסב את תשומת לבי למקום הכיפי הזה היו אורחים מבלגיה... זה כבר מביך – ואני הראשון להודות בכך.
עבור התיירים שפוקדים את מתחם שוק הכרמל, אין על בירה קרה כדי "לכבות" את הבעירה של אוכל מתובל...
בשבוע שעבר הגיעו ארצה - בהזמנת יבואנית הבירה 'רדקס' - שלושה אורחים מבלגיה: קסבייר ון-הונסנברוק, בעליה של המבשלה שנושאת את שם משפחתו ושמפורסמת בישראל בעיקר בזכות הלהיט שלה: "קסטיל רוז'" – אותה בירה חזקה בתוספת דובדבנים, ביחד עם שניים מעובדיו הבכירים: הסמנכ"ל - פרדריק בולז, והאנס מיהויס – הברומאסטר הבכיר של המבשלה. המבשלה הבלגית שמרוחקת מרחק נסיעה קצר מהעיר הציורית גנט, קיימת כבר משנת 1900 ונמצאת בבעלות משפחת הונסנברוק כבר חמישה דורות.
הדובדבן שבקצפת
תחילת דרכה של המבשלה היתה בייצור מה שבעליה מכנה "בירות שולחניות" – או בלשונו: "הבירות ששתינו כילדים במקום קוקה-קולה...". היה זה אביו של קסבייר שהחליט שכדי לשרוד בשוק לאורך שנים, הוא מוכרח ליצור לעצמו נישה – וכך החל הייצור של בירת-הדובדבנים שהפכה למוצר המוביל של המבשלה. בסתיו 2015, לפני כשנה וחצי, עברה המבשלה למשכנה החדש, כפי שמספר ון-הונסנברוק: "היה ברור שהגענו למיצוי של המבשלה, והייתי צריך להחליט אם אני משקיע במפעל חדש או מוכר. בסופו של דבר החלטתי להשקיע את הסכום הדרוש להקמת המבשלה החדשה – כ-45 מיליון אירו".
למרות הבולטות של קסטיל-רוז', תהיה זו טעות לזהות את המבשלה רק עם הבירה הזאת, שכן הפורטפוליו שלה מרתק ומגלה גם סגנונות כמו 'הופי' – עשירה בכשות, 'קווי דה שאטו' החזקה מאוד (כ-11% אלכוהול), 'טריפל' שכשמה כן היא, "בלונד" – אייל בהירה וטובה מאוד, וכן מהדורות מיוחדות כמו 'בריגאנד', או אפילו 'פילו' שאפשר למצוא בברזים (למשל ב'השופטים') – בירה נהדרת בחוזק 8.5%, אחת המתמודדות הטובות בקטגוריה הפופולארית כל-כך במקומותינו.
ריח מנטה
סיפורה הישראלי של המבשלה מתחיל לפני תשע שנים, כפי שמספר ון-הונסנברוק: "בדיוק באותו שבוע התקשרו אליי שני גורמים מישראל שביקשו ממני לייבא את הבירה. נתתי לשניהם אפשרות לייבא ואחרי כמה שבועות קיבלתי מהם טלפון שהם לא ממש מסתדרים ושאני צריך לבוא ולהכריע מי יהיה היבואן הרשמי שלי בישראל. כך הגעתי לכאן בפעם הראשונה. האמת היא שעד שבאתי לתל-אביב, חשבתי שאסור לכם לשתות, אבל מיד כשנחתי כאן, הבנתי שהמציאות שונה מאוד ממה שחושבים עליכם באירופה. בסוף בחרתי ב'רדקס' ואני ממש לא מצטער – הם עושים עבודה נהדרת".
עד כדי כך חזק שיתוף הפעולה בין היבואן למבשלה, עד שלפני כמה חודשים פנו אנשי 'רדקס' לבלגים בבקשה שייצרו עבורם בירת חיטה עם נענע... ידע בלגי עם טאץ' ישראלי. האנס מיהויס, הברומאסטר הראשי: "בהתחלה זה היה לנו מוזר: לייצר משהו שנשמע כמו בירה בטעם מנטה... היה לנו קשה לדייק במינונים כי כשהנענע נמצאת בריכוז גבוה מדי, היא עלולה להשתלט על הבירה. בסוף איזנו את הטעם באמצעות תה ירוק – וכך נולדה 'שושנע'".
אצא לי השוקה
השיחה בינינו נערכת במסעדת 'שוקשוקה' (סמטת הכרמל 30, מול בוטיק הגבינות 'דווקא גורמה'), זאת שכאמור לא הבנתי איך הצלחתי להחמיץ עד עכשיו. התפריט הוא אחד הישראליים שנראו כאן לאחרונה: תשעה סוגים שונים של שקשוקה (אני אכלתי את החריפה שהיתה נהדרת), קציצות ברוטב עגבניות חריף זרוע בשיני שום שלמות... ברבוניות מטוגנות בלימון וגם נקניקיות, פרגיות על פיתה עיראקית, חומוס, סלטים ועוד.
כל המנות מוגשות על בר מלבני פתוח משלושת מעבריו (הרביעי הוא המטבח), המוזיקה ברקע (בעיקר להיטי סיסקטיז וסבנטיז) נותנת בראש – והשמחה רבה. אם מדובר במקום מרנין עבור כל ישראלי, הרי שעבור התיירים הרבים שפוקדים את מתחם שוק הכרמל, מדובר כבר באטרקציה של ממש – בחום האביבי הנעים של אפריל, אחרי ששתו לא מעט בירות מתוצרתם כדי "לכבות" את האוכל המתובל, נראים הבלגים – עם מאופק בדרך-כלל - מאושרים כמו ילדים על שפת הים.
צהריים על הבר
אני, לעומתם, אפנה לקניות בשוק בטרם אשוב ברגל, שבע ומתנדנד, הביתה – לא לפני שארשום לעצמי שתי מסקנות מהביקור והטעימה: 'שוקשוקה' היא יופי של מקום לתפוס בו צהריים על הבר – במיוחד אם אתם מארחים חברים מחו"ל, ושנית - כמעט באותו עניין: למרות צרות-העין שנוהגים לעתים שאר תושבי המדינה בתל-אביב, אין כמותה כדי לחולל שינוי בעמדות של מי שאולי היו שבויים בדעה קדומה על ישראל: אולי אין בה מקומות קדושים ואתרי מורשת, אבל העיר העברית הראשונה היא גם חלון הראווה הטוב ביותר של המיזם שנקרא "ישראל".