חיליק גורפינקל ממשיך לנסות לשדך בין בירות לחטיפים, והפעם: בירה סטלה ארטואה בפחית חצי ליטר וצ'יפס...
האיש הזקן ב'מסלול' לידי זז בקצב מופלא. זה לא באמת מסלול, אלא החלק המוקדש דווקא לרווחתם של קייטני הקיץ הצעירים. והוא, הוא לא באמת זז. בטח שלא שוחה. אבל איכשהו, הוא מתקדם. לא ממש ברור איך. אף תנועה אינה נראית. לפחות לא ברגע הראשון. רק כובע מצחייה לבן צף על פני המים ומתחתיו פרצוף מוצל בן שנות דור. רק התבוננות ארוכה ודקדקנית חושפת תנועות כפות ידיים זעירות המזכירות, איכשהו, שחיית כלב. קשה להעריך אפילו כמה זמן לוקח לו לסיים בריכה. המראה מהפנט. לפחות אותי. אני מבין שאפילו האיש הזה, ואולי במיוחד האיש הזה, עושה יותר ספורט ממני...
אני מצדי, משתדל ליהנות. אף פעם לא חיבבתי בילוי בבריכה. זה התחיל בתור ילד בבריכה הלימודית ואחר-כך בקבוצת השחייה של מכבי תל-אביב. מרק ספיץ אף פעם לא הייתי. באיזשהו שלב, גם המאמן הבחין בכך ושלח אותי הביתה בתירוץ הקלוש שאיני מקשיב להוראותיו. איך אני יכול לשמוע משהו כשהראש מתחת למים, חשבתי לעצמי, פספוס בן 10, ואז החלטתי, שוב, שיש המון אנשים לא אינטליגנטים בעולם ופרשתי. זאת אומרת החלטתי, החלטה שתחזור עוד לא מעט פעמים בחיי, שאני הוא זה העוזב, בטח שלא מועזב.
גם כשבגרתי, לא למדתי להתמכר לעונג הצרוף הגלום, או אמור להתגלם, ברביצה על שפת המים. לא ים ולא בריכה. בטח שלא שחייה בהם. בים הפסקתי לשחות בגיל 15, כשגוש צואה ריחני החליט לשחות לידי. לא יעזור בית-דין וסיפורי מעשיות על כך שזה לא קורה יותר בימינו בחופי תל-אביב וכל הבובע מייסעס על השפד"ן מעניינים לי את המקום שממנו מגיעה הסחורה הזו. לפעמים, כשאני רחוק מהבית, אני נכנס למים. לפעמים אפילו נהנה, אבל מכחיש מיד. ובכל זאת, יש דבר אחד שאני אוהב. ממש אוהב. בירה ליד הבריכה. שזו כמובן לא חוכמה. אני אוהב בירה בכל מקום. ובכל זאת, פחית חצי ליטר של בירה קרה ליד הבריכה, שווה יותר מהרבה חצאי ליטרים טובים ממנה, כמו למשל חצי ליטר בבקבוק זכוכית, או אפילו חצי ליטר בירה מהחבית.
בבריכה שותים מפחית. ככה זה. ככה זה גם צריך להיות. אל תשאלו אותי למה. ואם כבר יש אפילו סטלה, הבירה האהובה עלי בתבל, למרות שיש טובות ממנה, אפילו לטעמי, אז בכלל. אז אני קונה חצי ליטר בפחית, מזנב קצת בצ'יפס התעשייתי של הילד (צ'יפס-צ'יפס הפעם, לא שוב תפוצ'יפס) ויודע שיש סיכוי. אם רק ידעתי למה. כן, אני יודע שכבר כתבתי על סטלה, ושצ'יפס הוא לא ממש חטיף. אבל זה חופש עכשיו, אז תסלחו לי... גם אני אוהב אתכם. הרבה.