אחרי שהתאמנה בבית איך מגדילים את הכבד, טליה לוין החליטה לא לשמור יותר בבטן ולצאת עם זה החוצה. קודם ניקח את עמאן...

כבר כמה זמן שמתגלגלת לי בראש נסיעה, כשהכיוון הוא עמאן. פיני, אחד מהחבר'ה הקבועים בבריכת גורדון, סיפר לי כמה ימים לפני נסיעתי המפתיעה והספונטנית לירדן, שכדאי שלא אבקש בירה ואלכוהול במקומות שאני לא מכירה. "מוסלמים וכאלה את יודעת. שלא יתעצבנו עלייך. עדיף שהחבר שלך לא יבקש". לא נסעתי עם חבר. אבל לא גיליתי לו. עדיף ככה עם החבר'ה של הבריכה. לא צריך לספר הכל...

לא היה לי אומץ לקחת סיכונים עם אספירציות של יקבים מזרח-תיכוניים בעבר הירדן לעשות יין... (צילומים: טליה לוין)
לא היה לי אומץ לקחת סיכונים עם אספירציות של יקבים מזרח-תיכוניים בעבר הירדן לעשות יין... (צילומים: טליה לוין)
בינינו, לא היה לי אומץ לקחת סיכונים עם אספירציות של יקבים בעבר הירדן לעשות יין... (צילומים: טליה לוין)

אלא שאת ההערה החשובה הזאת תייקתי בפנקס הרשימות 'ירדן' שפתחתי אצלי בזיכרון בטלפון ונועד למנוע תקריות דיפלומטיות כלשהן. "נו, בסדר", חשבתי לעצמי, "גם ככה הכבד שלי מאותגר מחודש החגים, ולא יקרה כלום אם אשתה יין במלון ואסתפק בקפה שחור עם הל ופפסי". וזו גם הזדמנות לתהות בקול רם מדוע במקומות השווים ביותר בעולם, מוכרים רק פפסי ולא את טעם החיים האמיתי?

מאז שהתקבלתי למועדון הסגור של 'המועצה העליונה לתרבות השתייה', התחלתי לחשוב כמו אוליגרך מצוי. בכל נסיעה שלי לכל מקום שהוא, אני חשה בשליחות אלוהית חשובה, ומיד עם הגיעי אני בראש ובראשונה מאתרת את כל עינוגי הגוף והנפש שמקורם בטיפה המרה ובצלחת מבושלת היטב של מאכלים מקומיים מנחמי לב.

גם כאן, כהרגלי בקודש, וכמו צמד המרגלים שנשלחו לארץ ישראל וחזרו עם אשכול ענבים, יצאתי למסע מרתק בירדן וחזרתי עם ריאות מפוחמות מנרגילה, טונות של מקלובה (שנקראת שם 'מגלובה'), בירה 'פטרה' ויין סנט ג'ורג' אחד. כן. אני רואה את הפרצוף שלכם עד כאן.

החיים שלי שאבלי

%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%95-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95
%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%95-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95
גם אני כשהבטתי לראשונה בתפריט בבר ה-Siraj עם מרפסת ה"שישה", הלא היא נרגילת הפחמים המפורסמת במלון 'מובנפיק' בעקבה, וראיתי "יין ירדני" או "בירה ירדנית", הייתי סקפטית. בערב הראשון העדפתי לדבוק בשאבלי הצרפתי המוכר והטוב, ואחר-כך אף מצאתי בתפריט בקבוק של "ירדן" ישראלי (הפתעה!) שנחבא אל הכלים בין אחיו הלועזיים שכיכבו בתפריט.

בערב הראשון, כאמור, לא היה לי אומץ לקחת סיכונים עם אספירציות של יקבים מזרח-תיכוניים בעבר הירדן לעשות יין. הדעות הקדומות שלי והגן הישראלי המרגיז הזה ש"אנחנו יותר טובים מכולם", הוא מתכון לאסון. אני מודה שאחר-כך ממש הצטערתי על זה. נשבעת לכם. תעיד על כך חן, חובבת האלכוהול המדופלמת שלקחה אותי למסע מזרחה ונשבעה שמדובר ביין משובח. אם היא אומרת, היא יודעת.

מי שנוסע לירדן ומעדיף לרבוץ בריזורט מפנק ככל שיהיה - והם מפנקים שם, באחריות – עושה, בעיניי, טעות חמורה. אם יש משהו שאני שמחה לגביו היא העובדה שלא נתתי לפחדים שלי, לדעות הקדומות ולמחשבות על חטיפה ואיומי דאע"ש - וכדברי מוחמד הנהג: "דאע"ש לא הגיע ולא יגיע לירדן" - למנוע ממני את ההנאה הזאת. רוח מדברית חזקה במיוחד של אוקטובר, קפה שחור, נופים בתוליים ואנשים יפים עם עיניים מחייכות. אם אתם רק בעקבה, צאו לעיר, לאכול ולשתות בעיקר.

קינג חוסיין פרי סטייל

%d7%92%d7%9e%d7%9c-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f
%d7%92%d7%9e%d7%9c-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f
מה שנחמד בירדן היא העובדה שרוב נהגי המוניות מתפקדים גם כמדריכי תיירות מדופלמים. עקבה היא בסך-הכל עיר סמי-תיירותית, כך שגם אלה שלא מדברים אנגלית היטב, יהנהנו בראש ויצביעו דרך חלון המונית על מה יש להסתכל, עם תרגום סימולטני בערבית. הנהגים הטובים ביניהם, ינסו למנוע מכם ליפול אל תוך מלכודות התיירים ומסעדות עם ניחוח של 'יטבתה בעיר', וגם יספרו לכם על ההיסטוריה המרתקת של קינג חוסיין בשלל גרסאות, שזה משעשע. אני תמיד אימצתי את הגרסה שנוחה לי.

בעקבה התנהג כירדני. זאת אומרת, אם אתם כבר שם אז אל תתפתו למסעדות איטלקיות, או מסעדה מקסיקנית כשיש לכם מול העיניים גריל בר. ובנוסף, בעיר עצמה: לכו למסעדה אותנטית עם גריל, חומוס ופלאפל כמו 'סיריאן פאלאס', 'אל שאמי' ו'עלי באבא' המפורסמת שכולם מגיעים אליה (כולם הכוונה - כל הישראלים), אבל בסופו של דבר גם די בצדק. האוכל מצוין, בירה 'פטרה' מככבת בתפריט והמחירים סבירים. קחו רק בחשבון שדינר ירדני ערכו כמעט כמו יורו.

אחרי שהסתובבנו קצת בחשיכה בעיר, הגענו בטעות לרחובות מעט מפוקפקים וליבי החל לפעום בחוזקה, אז התקשרתי למוחמד הנהג. מוחמד הקפיד לציין כל הזמן שהוא בדואי ולא פלשתיני, ושזה בסדר לומר שאנחנו מישראל, כי "גם ככה כל מי שאומר לי שהוא מצפון-אפריקה אני לא מאמין לו". בדרך הראה לנו מוחמד את 'אל מוהנדס' - לא המהנדס שאתם חושבים, אלא מסעדה מצוינת "שגם ירדנים אוכלים בה". וגם את "Al arabe" הוא הראה לנו ונשבע שזה הפלאפל והחומוס הטובים ביותר בעקבה "לא לתיירים בלבד".

חדאד גולד לייבל

%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%91-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95
%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%91-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95
אבל רגע, בואו נדבר על היין. מכיוון שבכל ערב בבר המופלא עם רקדנית הבטן (סליחה מהפמיניסטיות), והזמר שהתפרע קצת עם אלביס אבל היה במיטבו כששר את "פוג אל נחל" ושירי עם מקוריים, שתינו לשוכרה, וכשאני אומרת לשוכרה אני מתכוונת לכך. עמדת שישה - "נרגילה" עמדה לצד כל שולחן, כשמלצר מגיע מדי כמה דקות מרוקן אותה מאפר ומוסיף לה פחמים טריים. עישנתי כמו שלא עישנתי בכל 39 שנותיי כשכוסות הסנט ג'ורג' (וגם גילוי נאות: גם הרבה תה עם נענע, כי אני שתיינית וזקנה) עברו על השולחן.

אז מי זה לעזאזל הסנט ג'ורג' הזה? יקב סנט ג'ורג' נוסד בשנת 1950 והיה היקב הראשון בהיסטוריה של מה שנקרא ירדן המודרנית. היקב נמצא במדבה - כעשרים קילומטר מעמאן - ומנוהל בעשור האחרון על-ידי משפחת זועמוט. לסנט ג'ורג' יש כרמים הכוללים מגוון זנים כקברנה סוביניון, שיראז, מרלו, פינו נואר, שרדונה, מוסקט וגוורץ. הקברנה סוביניון והשרדונה הם הנפוצים ביותר באזור ובעינינו גם היינות המוצלחים שביניהם.

עראק הוא המשקה הירדני הנפוץ. אחד המוצלחים שביניהם הוא עראק 'חדאד גולד לייבל', שאני לא העזתי לטעום אבל חבר טוב שעשה לי עבודת הכנה על ירדן, עף עליו וטען שזה העראק הטוב ביותר ששתה אי-פעם. לי באופן אישי יש אנטי בריא למשקאות מבוססי אניס.

לא מדרובה, מקלובה

%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%90-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95
%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%90-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%95
הבירה הנפוצה בתפריטים היא 'פטרה'. מעט מתוקה, מאלטית, בהירה ומצ'פרת ב-10 אחוזים של אלכוהול שעולים היטב לראש. הבירה הוגדרה על ידנו כ"טובה מאד". אחר-כך ראיתי שהיא מבוקשת בעיקר על-ידי תיירים הולנדים שישבו בשולחן לידינו במסעדה.

רק אחר כך גיליתי של'אמסטל' היה מפעל בעמאן לפני כמה שנים. אני עדיין תוהה אם יש קשר כלשהו בין המבשלות, אבל כך או כך - הבירה הירדנית מאד מזכירה את ה'אמסטל'. האמת שממש קשה לי להסביר איך בירה עם 10% אלכוהול הזכירה לי את "אמסטל", אבל למה לכם להתווכח איתי אחרי ששתיתי כל-כך הרבה. אגב, מתברר שמבשלות בירה לא היו קיימות בירדן עד שנת 2009, עד שבאותה שנה נפתחה המבשלה הירדנית הראשונה בעיירה ליד עמאן. שמה של המבשלה הוא "קרקל", על שם החיה המדברית ההיא, ומדובר במשקה די נפוץ שהמקומיים גאים בו.

בשורה התחתונה, גם אם הגעתם לבטן-גב ואתם מתארחים במלון בו הכל כלול, אל תוותרו על ביקור בעיר, סיבוב ברים וכמה כוסות טובות של קפה בדואי עם הל. כשאתם מבקרים בפטרה אל תתפתו למסעדות תיירים, אלא בקשו מהמדריך שלכם, שבמקרה הוא גם נהג המונית, לקחת אתכם לאחת המסעדות באזור מחוץ למרכז המבקרים של פטרה.

במסעדה תבקשו 'מגלובה', רק אל תעשו את הטעות שלי ותקראו לזה מדרובה, כי באמת חבל. אפרופו מסעדות, דבר אחד היה לי מוזר: לא ראיתי סלט ערבי קצוץ כמעט בכלל. רק פעם אחת במסעדה מחוץ לאתר בפטרה שהמדריך שלנו טען ש"פתחו אותה במיוחד בשבילכם". הקיצור, היה טעים. היה מושלם. סעו לירדן. בעצם אל תיסעו, תשאירו אותה לי.