זוג בהפרעה: בירה קורונה ושברי בייגלעך

חיליק גורפינקל ממשיך לנסות לשדך בין בירות לחטיפים, והפעם: בירה קורונה וחטיף בייגלעך שבורים בטעם דבש, בצל וחרדל…

תת המדור לענייני בירה וחטיפים משתדל שלא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות. אני מניח שזה די ברור למי שעדיין מתעקש משום מה להמשיך ולקרוא אותו. המספרים, אגב, הולכים וקטנים. תודה לאל. אי לכך ובהתאם לזאת, תהיה זו טעות חמורה מצד פרנסיה של בירה קורונה-המקסיקנית הכי מפורסמת בעולם, ובכלל אחת הבירות הכי מוכרות ומוכרות (בחולם ובשורוק, או קובוץ או איך שקוראים לתנועה הזו) שיש – ובכן, תהיה זו טעות גדולה מצדם להתייחס ברצינות גדולה מדי להסתייגויות שתכף אשמיע, בעירבון מוגבל מאד, מהבירה המהוללת שלהם...

קורונה היא בירה קלה. קלה מאד. קלילה. דומני שיוצריה יסכימו עם הקביעה הזו, ודומני שכך התכוונו. הצבע הבהיר, אחוזי האלכוהול המזעריים (4.5%), ומעל לכל הטעם השטוח והניטרלי משהו, מעידים על כך כאלף עדים. לפעמים (בפעם ורבע ששתיתי אותה, זאת אומרת...) היא אפילו היתה קצת קלה ושטוחה מדי. אלא מה? השנים חולפות ואני כבר לא מה שהייתי. אין לו כח, גם אף פעם לא היה לי יותר מדי, לבירות כבדות.

בכלל, אין לי כח לכובד. לא לאוכל כבד, לא לאלכוהול כבד, ובמיוחד לא לאנשים כבדים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. ומכיוון שקורונה עושה בדיוק את ההיפך, לפחות לטעמי, כלומר לוקחת את עצמה ממש לא ברצינות, היא מתאימה לי ולמצבי, ומצב רוחי כמו כפפה ליד, או כמו סומבררו למקסיקני. ואת כל מה שמחסירה הבירה הזאטוטית הזו בכובד, משלים לה החטיף המקסים שגיליתי ב'טיב טעם' – גן-עדן אמיתי למיני חטיפים מוזרים, שרק אחרי שקניתי ממנו חבילה ענקית, גיליתי שהוא אינו תגלית כלל וכלל, ואפילו משדרים פרסומת שלו בטלוויזיה, אות ועדות לתפוצתו הנרחבת, או לפחות ההולכת ומתרחבת.

שברי הבייגלה מבית שניידר, או שמא סניידרס, כפי שזה כתוב בתעתיק לועזי ואף עברי על התווית האחורית של שהדביק היבואן, מגיעים מהאנובר. לא, לא האנובר בגרמניה, אלא בפנסילבניה. מה אומר ומה אדבר. נער הייתי ואף נשארתי, לפחות ברוחי או בעיני רוחי, ובכל זאת אף פעם לא ממש התחברתי לבייגלעך. גם לא לבמבה, אגב. תתבעו אותי. פלא שאני שמאלני. אדם שאינו אוהב במבה ובייגלה אינו ישראלי אמיתי. בקיצור, שמאלני.

והנה, מה רבה היתה תדהמתי לגלות בייגלה שאני מחבב. מה זה מחבב, משתגע עליו. הבייגלעך של סניידרס, הם בייגלעך לכל דבר בטעמם, אלא ששיגעון ה'בטעמים', שאינו פוסח כנראה גם על המוצר התמים הזה, הבייגלה, או הפרעצל, כפי שקוראים לו פרנסיו, הופך אותו מאותו חטיף בטעם דיקט למשהו אחר לגמרי. רק % 0.5 ממרח חרדל יש כאן, אבל זה מספיק. הטעם החרדלי המודגש, בתופסת מתיקות הדבש, ואין פה בכלל דבש, לפחות לפי התווית בעברית, והחריפות הקלילה של (אבקת) הבצל (2%), ועוד שלל רעות חולות שבלעדיהן אף חטיף אינו חטיף ראוי לשמו, הופכים באורח פלא את הבייגלעך הנ"ל לנסבלים, ואף למעלה מזה. מה למעלה מזה, לכל הרוחות, זה אחלה חטיף. הוסיפו לכך את העובדה שגם הקורונה הופכת בזכותו לבירה חביבה למדי ותקבלו אחר צהרים מושלם של פורענות...