המדור לחיפוש קרובים: משמעות החיים

המדור לחיפוש קרובים משדך שמאלץ הרינג של שרי אנסקי לוודקה סטוליצ'ניה ועל הדרך מהרהר במשמעות החיים. כלומר, בדג מלוח...

היא מורחת קצת חמאה, מפזרת בצל יבש ובצל ירוק, מוסיפה קצת פלפל חריף טרי - מאד לא פולני אבל אוי כמה טעים... (צלם: חיליק גורפינקל)

היא מורחת חמאה ומפזרת בצל ירוק וקצת פלפל חריף טרי. מאד לא פולני אבל אוי - כמה טעים! (צלם: חיליק גורפינקל) "לביבה: יופי? רוחניות? למה לא אמרת לי? למה לא טרחת לשתף אותי במחשבות שלך? איתי דיברת רק על דג מלוח, למה לא קניתְ דג מלוח, למה בצנצנת, למה לא מהחבית, ומה עם מטיאס, ומה פתאום כבוש, ולמה בלי בצל, הדג-מלוח לא שמן מספיק, הדג-מלוח לא טרי מספיק, הדג-מלוח כן מלוח, לא מלוח! עכשיו אתה זורק פתאום "יופי ורוחניות?"* מתוך המחזה "מלאכת החיים" מאת חנוך לוין על מה אתם חושבים כשאומרים לכם דג מלוח? אוכל של זקנים? של אשכנזים מתים. פרידמנים מתים? ואולי אפילו לא זה. אוכל שעבר זמנו? שכבר אף אחד לא אוכל. אפילו לא אשכנזים. אולי רק חנוך לוין עוד מדבר עליו במחזות שלו, אבל גם הוא כבר מת. ואולי אתם לא חושבים בכלל. ואם אתם לא חושבים, אלא סתם אוכלים דג מלוח, איך אתם מרגישים? כמו אשכנזים? כמו נעבעכים? ואולי כמו גברים שבגברים. גם אם אתם בכלל נשים. אני, למשל, מרגיש את כל זה ביחד בכל פעם מחדש. אשכנזי, טוב זה מה שאני (לפחות חצי ממני), נעבעך, מת (או בדרך לשם), אבל גם גבר-גבר. או לפחות גבר נעבעך אשכנזי מת.

סנדוויץ דג מלוח - אווירה - צלם חיליק גורפינקל

כי בשבילי דג מלוח - ולא משנה אם הוא הדג הכבוש שאני טורף בחמארה הקשוחה של מתי (המקלל, המקלל, בסדר) או מטיאס נחות בשמן שאני קונה במכולת (וגם זה קורה לפעמים) - הוא אף פעם לא סתם אוכל. הוא סמל, סיפור, אגדה. הוא דג מלוח. חיבור לשורשים, עולם הולך ונעלם, גבריות מתפרצת (על עצמה בעיקר), מסע לארץ רחוקה, עצב נוראי, שמחה גדולה. והוא גם טעים נורא, לפחות לי. אפילו כשהוא לא ממש מוצלח. שום דבר מכל אלה לא אמור לקרות לך כשאתה מבקר בדוכן המפואר של שרי אנסקי בשוק נמל תל-אביב, זה המוכר יותר בכינויו 'שוק האיכרים'. ה'איכרים', טוב, חלקם אכן באמת כאלה, לא יפה לצחוק, מגיעים לכאן רק בסופי שבוע. בשאר הזמן מדובר באלקטריק יאפי לנד שרק שוק שרונה החדש מציל כעת מלהיות המקום הכי פלסטיק בעיר. גם הדוכן של אנסקי, מלכת אוכל אמיתית, לא ניצל מהגורל הזה, לא משנה כמה טובים הדגים שהוא מציע. והו, כמה שהם טובים. אנסקי עצמה, על אישיותה התוססת והחד-פעמית, לא נמצאת כאן הרבה. וגם היא, אם יורשה לי, לא באמת הופכת את המקום הזה ל'אסלי' במיוחד. אפילו לא לפולני מי יודע מה. מזל שלפעמים מגיע לכאן סיוי הנאווה, הלא היא סיוון בר-ניר, עלמה רבת פעלים המלווה את הדוכן הזה כבר ארבע שנים, מיום הווסדו, תוך שהיא עוסקת גם בדברים אחרים לגמרי. סיוי יודעת לשתות, יודעת לאכול, אוהבת דג מלוח ויותר מכל - מכינה את אחד הסנדוויצ'ים הכי טובים בעיר. סנדוויץ' הדג מלוח שלה (ולא אכפת לי אם הוא בכלל בעצם של אנסקי) הוא יצירת מופת קטנה. בתוך לחם כפרי טרי היא מורחת קצת חמאה, מפזרת בצל יבש ובצל ירוק, מוסיפה קצת פלפל חריף טרי - מאד לא פולני אבל אוי כמה טעים. על כל אלו מונחים כמובן נתחי שמאלץ הרינג שסיוי יודעת לספר שלמרות שהם מגיעים מאותו ספק שממנו קונים כולם, הרי שרק בשביל אנסקי בוחרים אצל הספק המפורסם שמאלץ הרינגים שמנים כל-כך. אגדת עם או אמת, מה זה משנה, התוצאה היא גן-עדן אמיתי. וכשהיא מוזגת לך צ'ייסר של סטולי בכוס חד-פעמית ועושה אתך לחיים, אתה יודע שהיא והדג מלוח יכולים לנצח אפילו את השוק הבורגני הזה. יש כאן גם דג בשמנת, בתחמיץ, דגים מעושנים וביצי סלמון (סיוי כיבדה אותי בכמה כאלה על פרוסה בזמן שהכינה את הסנדוויץ'), ועוד שלל מעדני דגים מלוחים, כבושים ומעושנים בדיוק כמו שמו של המדור הזה. בקיצור – לונה-פארק של פולנים. ובדרך הביתה, בחום הגדול, אני מזיע את הוודקה, שומר חצי סנדוויץ' לבן שלי ששמח עליו מאד, וחושב שעוד לא הכל אבוד. אם רק הייתי יודע על מה בדיוק מדובר. "א. שני דברים מדהימים אותי בטבע: עוצמתו של היצר המיני וריבוי סוגי הצפרדעים. ב. ואותי נא להוציא מהמיטה באמצע הלילה בשביל שני דברים בלבד: ישבן אדיר של נקבה סמכותית, ודג מלוח הולנדי."* מתוך המחזה "חרד ומבוהל" מאת חנוך לוין