כרטיס ביקור: "גארדן"

אין כמו ביקור ב"גארדן" של ניר צוק בדיזנגוף סנטר, כדי להבין שלמרות שמדובר במזללה, הרי שמי שיעבור לחצר הפנימית שלה, ימצא את עצמו בבוואריה...

אוי, כמה מפתה היה לערוך כאן ביקורת-מזיגה...! סוף-סוף מקום שלפחות בחלקו הוא ביר-גארדן, ומאחר שכתבנו כאן כבר ביקורות-מזיגה שנערכו במסעדות, למה שלא נכתוב גם על המקום הזה? אז הנה הצצה קטנה לקונפליקט פנימי שמלווה אותנו מהיום הראשון שבו התחלנו את הפרויקט שנועד לסמן עבורכם בתו-מזיגה את המקומות שהכי טוב לשתות בהם בירה בישראל. הדיון הפנימי הולך בערך ככה: אתה מגיע למקום מסוים, נהנה מהיחס, האווירה, האוכל, המוזיקה – אתם יודעים מה? אפילו מהבירה! אבל הכוס אינה כוס נכונה, המזיגה אינה מוקפדת ועוד. במילים אחרות: מקום שלא ראוי לתו איכות על מזיגה, אבל היי – זה יופי של מקום.

"ה'גארדן' מתגלה כמקום נעים מאוד, בין אם בוחרים בקומה השנייה שלו ובין אם בוחרים בחצר..." (צילום: סנהדרינק) בחרתי דווקא ב"גארדן" של השף ניר צוק כדי להציג את הקונפליקט הזה, אולי מפני שמראש מדובר במקום של ניגודים: הניגוד בין החזות הפלסטיקית של הכניסה מהסנטר, ממש מול קסטרו ואיפה ששכן במשך שנים הסניף המיתולוגי של ה"בורגר-ראנץ'" – לבין הקומה העליונה שנראית בלוק של בית-קפה, שלא לדבר על החצר שעוצבה כביר-גארדן לכל דבר. בדרך-כלל אני לא מת על שעטנזים שכאלה, אבל למעט העובדה שלא הייתי מעלה על הדעת לשתות בירה בדיזנגוף-סנטר (ועוד בגב השווארמיות/גלידריות/מאפיות שבקטע של בין שדרות בן-ציון/בוגרשוב לדיזנגוף – אולי המדרכה הכי שנואה עלי בכל תל-אביב!), הרי שה"גארדן" מתגלה כמקום נעים מאוד, בין אם בוחרים בקומה השנייה שלו ובין אם בוחרים בחצר (בקומת-הכניסה אפשר רק להזמין, אבל לא לשבת). אכלתי כאן כבר שלוש פעמים. התפריט מתבסס על מוצרי הבשר האורגניים של "חוות צוק" לצד תפריט הצ'יפס הכי מחרמן שראיתי מימיי ואפשרויות שתיה מגוונות – ממשקאות קלים, דרך בירות ועד למבעבעים! שילוב מאוד לא שגרתי במקומותינו, ממש כמו הדיספליי שמזכיר קצת סניף מעוצב של "סטארבקס". הדבר הבולט ביותר הוא העופות הנאים שמסתובבים על הגריל, שכבר ממראה-העין אפשר לקלוט שהם לא מהמפלצות המהונדסות גנטית שנמכרות בסופרמרקט, עניין שניכר כמובן גם בטעם. מלבד העופות, התנסיתי כאן כבר בהמבורגר (נהדר, אני קונה ממנו בכל פעם שיוצא לי במעדניית-צוק, קצביית-על, ברחוב זריצקי – אי-שם בין תכנית ל' לאזורי ח"ן) וכן בסנדביץ' אסאדו – מעין ג'בטה שרוקנה מהתוכן הרך ומולאה בקוביות בשר עגל שנהנו מבישול ארוך. מה אומר? יופי של אוכל! לא משהו להזמין בו שולחן לציון יום-ההולדת, אבל בהשוואה למזללות אחרות של מזון מהיר – ה"גארדן" הוא ליגה משל עצמו. זה גם הטעם המצוין, אבל בעיקר ההרגשה שאף אחד פה לא מנסה להנדס אותך ולהאכיל אותך מהר ובזול על חשבון חומרי הגלם, השירות או החוויה. אה כן – ושתינו גם בירה! וזו אולי הנקודה היחידה שגם אם אינה ממש טעונה-שיפור, הרי שהיא עדיין לא מממשת את הפוטנציאל שלה. במקום יש בירה מהחבית, ולמרות הפיתוי ללגום דווקא ווינשטפן בחצר שנראית כמו ביר-גארדן בווארי, הלכנו על טובורג שנמזגה לכוס בירה אולד-פאשן, מזכוכית עבה עם ידית אחיזה בצדה. הבירה אגב, היתה טרייה וטובה – ויתכן כי אם במקום היתה עוד קצת אווירה של ביר-גארדן, היינו שותים עוד בירה – עוד לפני שהגיעו המנות. מאחר שהמקום רק בחיתוליו (נפתח בחורף שעבר) – ומאחר שעד לפני שבועיים אי-אפשר היה לשבת אפילו דקה בחוץ מבלי להשתגע מרוב חום, הרי שאני מניח שחלק מהדברים שאני שמתי לב אליהם, נהירים בוודאי למסעדן מנוסה כצוק (או למי שמנהלת את המקום, מאיה טישלר האגדית), אבל בוא נאמר שברז בירה חיצוני ובלתי-תלוי בעמדה הראשית, כניסה מהחצר ולא דרך ה"דיזנגוף סנטר" ואולי גם תפריט מהיר של פרעצלים ונקניקיות שלא קשור להיצע האוכל (המצוין לכשעצמו כאמור), היו הופכים את המקום מפוטנציאל לביר-גארדן – לביר גארדן של ממש. אז נכון, זה לא המקום המושלם לחובבי הבירה: המגוון קטן, המזיגה אולי אינה סופר-מוקפדת (במיוחד כשנהיה קצת עמוס וצריך בינתיים לשרת את מי שבא לרכוש עוף בגריל הביתה), אבל לפחות הטובורג ששתינו היתה טרייה וטעימה – ועם החדווה שאחזה בנו למראה המנות ומעצם הידיעה שאנחנו יושבים, בסופו של דבר, בתוך גינה בדיזנגוף-סנטר, הפכה את ישיבת הבוקר המאוחרת שלנו (המקום נפתח בשעה 11:30) לכיפית עד מאוד. אז אם אתם מסתובבים באזור, דעו, קודם כל, שיש איפה לאכול באחד הקניונים הראשונים במקומותינו (עניין שתמיד היה העקב-אכילס של הסנטר). אם אתם מהאנשים שאוהבים בירה קרה לצד האוכל – על אחת כמה וכמה, ואם באמת יידע צוק לטפח את החצר שלו לכדי ביר-גארדן אמיתי... אוהו, אז הוא באמת יהפוך אותו ממזללה קטנה ונעימה מאוד, למשהו שאין דומה לו בעיר שרק בימים אלה נהנית מימים ראשונים שבהם נעים לשבת בחוץ. גארדן. דיזנגוף סנטר, תל-אביב (הכניסה שקרובה לשדרות בן-ציון ופינת קינג-ג'ורג' בוגרשוב)