השילוש הקדוש: אוכל של אלכוהול

אז מה אנחנו כבר דורשים מאוכל של אלכוהול? קצת שומן, קצת חלבון וקצת פחמימה. אבל כזה שיהיה גס ומחוספס, ושלא ינסה לחנך לנו את החך...

בואו נתחיל בלהנמיך ציפיות - אוכל של אלכוהול לא אמור לתת לנו איזה חוויה קולינרית מחדשת. אוכל של אלכוהול הוא אוכל שאמור לצבוט לנו על המיתרים של החזירות שאנחנו מנסים להשקיט כל-כך, על-ידי תשלום לבחורים חסונים שלובשים חולצות גופיה צמודות וגורמים לנו להיתלות ולהימתח מגומיות אכזריות הקשורות לעצים חסונים בפארק. נדמה לי שקוראים לזה טי.אר.אקס או מאמן כושר, או השד יודע מה. ואף על פי שגם אני מבין את הצורך הבריאותי באותו עינוי, ואף אני חוטא בו, איני מוצא בו שום הנאה, אלא יותר מעין מטלה מחויבת מציאות כמו זריקת האשפה למשל (שבה אני דווקא לא רע בכלל - אם יורשה לי לומר).

אצלי זה בדיוק הרגע בו יוצא מתוכי מין פרץ של שמחה, חיוך מטומטם מתלבש לי על הפנים ופתאום כולם באים לי בטוב... (צילום: עינב אזגורי)

זה ממש הרגע הזה שבו חיוך מטומטם מתלבש לי על הפנים ופתאום כולם באים לי בטוב... (צילומים: יח"צ, עינב אזגורי) כידוע, יש לא מעט משקאות המוכרים לנו כפותחי תיאבון, אך עם זאת צריך לתפוס את הרגע הנכון שבו אנחנו עדיין לא הלומי אלכוהול בדם. אצלי זה בדיוק הרגע בו יוצא מתוכי מין פרץ של שמחה, חיוך מטומטם מתלבש לי על הפנים ופתאום כולם באים לי בטוב. פה גם מתחיל הדגדוג של הרעב. אצלי זה תמיד בא אחרי שתיים או שלוש בירות. כמובן שהטעות הגדולה ביותר היא לשבת בבר ולהזמין אוכל ישר כשמזמינים שתייה. מה גם שמעולם לא הצלחתי להבין את ההרגל הזה אצל אנשים – הלו, לאן אתם רצים?! תנו לאלכוהול קודם לעשות את שלו ... ואז מתחיל הדיאלוג הפנימי של "אז מה נאכל?", למרות שהאופציות בעיר הגדולה הן אינסופיות. BLT טוב תמיד יעשה את העבודה, גם נקניקיה טובה בלחמנייה או עם פירה משובח באה בחשבון, יש כאלה שיעדיפו צלחת נקניקים או דגים מעושנים (עם חלה וקצת חמאה זה רץ יופי). ויש תמיד את הבנאלי והמבורך מכולם ... המבורגר טוב בלחמנייה עם כל בלבול השכל של "איזה תוספות תרצו על ההמבורגר?", למרות שלטעמי כל העניין הזה של התוספות על המבורגר הוא לגמרי מיותר.

העניין הוא שהקשר בין סוג האלכוהול אותו שותים לבין סוג האוכל שבוחרים לאכול לידו הוא מוזר מאוד. לדוגמה, שתיית וודקה למשל תמיד מסתדרת יופי עם אוכל מזרח אירופאי, אבל משום מה השילוב של וודקה ושווארמה לא ממש מסתדר לי בראש. וויסקי בעיני תמיד מתחבר לקו יותר אמריקאי - סוג של בשר מפורק בתוך לחמנייה או שרימפ-בורגר עסיסי עם חסה שתיתן שם קצת קראנץ'. יין יפתח תיאבון נהדר לסטייק טוב, כזה שרק מבקש גוש חמאת שום ופטרוזיליה שיימס עליו. אולי סלט חסות רענן ליד וזהו. ואם שותים בבית - מה אוכלים ליד? אז זהו, שכאן מובדלים המקצוענים למול החובבנים. המקצוענים תמיד יגיעו מוכנים לערב שתייה בבית ויכינו מזון מבעוד מועד, בעוד שהחובבנים, איך לומר זאת בעדינות, יתנהגו כמו סאטלן מצוי בפלורנטין שאין לו שקל על התחת ורק מחפש במבה יבשה בארון כדי להעביר את המאנץ'. יש דרכים נהדרות להכין בבית אוכל של אלכוהול. נסו למשל לפרק את בשר הצלי שיושב במקרר לתוך שתי פרוסות לחם (עדיף לחם שאינו לבן), מרחו מעט חרדל, תוסיפו חמוצים, גבינת צ'דר והופ לטוסטר. תאמינו לי - ייצא טוב. נשאר לכם עוף צלוי במקרר? פרקו ממנו את הבשר, הקפיצו במחבת עם שמן-זית, תבלו בסומק, נענע והל טחון, פזרו את כל הכבודה הזו על פיתה גדולה ומעל הכל שפכו קצת יוגורט או טחינה ... זה לא יכול לצאת רע! אבל כמו תמיד, בסופו של עניין אוכל של אלכוהול חייב להיות נטול יומרות, הוא צריך לגעת בנקודה מאוד בסיסית בקופסה הקולינרית שלנו, כי מי באמת רוצה לרדת על צלחת של קציפות שורשים וסלסולים של גזר ומלפפון כשהוא שתוי. אני לא רוצה לטעום צלחת שכזו גם כשאני לא שתוי, אבל זה רק אני. אולי בעתיד יבקשו ממני חברי סנהדרינק להסביר מה בדיוק מעצבן אותי בצלחות שנמצאות היום כמעט בכל מסעדה בתל-אביב שנראות כמו גינת ירק, אבל זה כבר סיפור אחר...