זיו לנצ'נר יצא לחופשה באילת וקפץ לקטנה ב"פאדי'ס". מה שהתחיל בחצי גינס מהחבית, נגמר במכונית תופת אירית...
בלי להתחיל בלהעליב, בואו נסכים שאיתור בר איכותי ומענג באילת הוא משימה לא פשוטה. "אווירת הנופש" הישראלית שאופפת את עיר הקיט הדרומית מתאימה את אופי מקומות הבילוי לאופי הבליינות, ואולי אף לאופי הבליינים. ידעתי שאסתבך עם הקטע הזה, ואולי אצא ממנו באלגנטיות חלקית אם אגיד שבמקומות מקבילים בעולם זה לא תמיד נראה טוב יותר... דווקא על הרקע הזה, Paddy's, היושב במרכז התיירות (התחום הכולל אותו ואת הטיילת הסמוכה מהווה את לב המאפליה) הוא אחלה מקום. אבל ממש. כמשתמע משמו (Paddy - כינוי גנאי לאירי), הוא פאב אירי טיפוסי במראהו, רחב ידיים ורב נישות, עם תוספת אילתית בדמות רחבת חוץ גדולה ועם פול בר בקומה העליונה. השאון המוזיקלי והאנושי כאן גדול וצפוי. בערב שלנו, הקהל הורכב ברובו מחיילי משחתת אמריקאית שעגנה בסביבה ולהקת קאברים נתנה במרפסת הופעה מפתיעה בטיבה. מתוך מבחר המשקאות המרשים נתנו כבוד למורשת והלכנו על גינס מחבית (35 שקל ל-500 מ"ל) ועל קוקטייל "מכונית תופת אירית" - אותה גינס מחבית, מלווה בצ'ייסר משולב של אייריש קרים ובושמיל'ס (41 שקל). הגינס היתה שחורה ונאוה כנדרש, עם ראש קצף קצוץ מעט, אבל בטעם הנכון, בכוס הנכונה וגם בטמפרטורה הנכונה, בהתחשב בכך שאנחנו באילת. הקוקטייל (אילת, נו, תבינו) התגלה כיציאה שובבה: יוצקים את הצ'ייסר לבירה, ושותים בשלוק כדי שלא יהפוך שם לקוטג'. הקרם האירי והוויסקי האירי נותנים טוויסט עגלגל חמוד לסטאוט האירי, והמסקנה: הפרעה שמומלץ לאמץ כמשקה קיץ מרענן. התפריט משתרע לכיוונים שונים, וכיוון שלא היינו רעבים מספיק לפאי רועים, לאנטרקוט או לקדירת פירות-ים, ולא אנכרוניסטיים מספיק לבלינצ'ס פטריות מוקרם או לפלטת מטוגנים, שכה אחיה - הסתפקנו בדיפ נאצ'וס, במחיר שערורייתי של שלושים ותשעה שקלים. אבל מה? נאצ'וס מהנהדרים שנשנשתי בברים. חמימים ופריכים ומתובלים בכיף, מלווים בסלסה מוצלחת ובמטבל גבינה, תרד וארטישוק - מקורי ושווה. והכמות - בהשוואה לזו של בר תל-אביבי ממוצע - מסחרית. אז הנאצ'וס באו טוב, ממש טוב, והגינס והמכונית הממולכדת גם, והיה שמח. באמת שמח. ואפילו לא נאלצתי לעשות בשביל זה צמות אתיופיות בטיילת. פאדי'ס. מרכז התיירות, אילת