הצרה הגדולה ביותר בלעסוק בתחום שבחרת ושאתה אוהב היא העובדה שאתה רוב הזמן נהנה. כשכיף לנו בעבודה, הרבה פעמים אנחנו שוכחים לעשות הפסקה ולנשום קצת, וככה, בלי לשים לב, אתה בעצם עובד כמו חמור. נקודת המוצא הזאת הביאה אותנו לנסות לתכנן איזה חו"ל קצר, אבל מהר מאוד הבנו שזה ממש בלתי אפשרי לזנוח את ערימת ההתחייבויות של כל אחד מאתנו ליותר מיומיים. כך יצא שהחלטנו כמה חבר'ה לגרד את עצמנו ממרכז העיר ולנסוע לבית של המשפחה שלי בגליל המערבי...
ממש חופשה מושלמת... אתה מתעורר ועוד לפני שאתה שוטף פנים שולחים אותך לעבודות כפייה... (צילומים: מיכל בוטון) ממש חופשה מושלמת. אתה מתעורר ועוד לפני שאתה שוטף פנים שולחים אותך לעבודות כפייה (צילומים: מיכל בוטון)
מיכל: אבירם ואני היינו חלק מההרכב אז היה ברור שזאת הזדמנות מעולה לאפות לכם עוד מדור. לצערנו הרב, כשלים בתקשורת הביאו אותנו למצב שאין ברשותנו את הקוניאק שביקשתי מאבירם (רק 7 פעמים) להביא.
כבר כשהגענו לבית המדובר, מיד לאחר שנפתח בקבוק היין הראשון, ניסינו לחשוב על תחליף שאפשר לקנות בסופר הגדול ליד הבית, אבל כל פעם מחדש זנחנו את הדיון לטובת בחירת תוכן צפייה נוסף ב-VOD הגלילי. קשקשנו, שתינו, נשנשנו שקדים והתפזרנו לחדרי השינה.
בבוקר בחרתי להתעלם מהעובדה שאין לנו אלכוהול למדור והחלטתי לאפות בכל זאת משהו שנכתוב עליו. אז קמתי ב-6:00 בבוקר, כשכולם עוד ישנו, וקיפלתי בצק לקרואסון של ארוחת הבוקר. בערך ב-8:00 הקרואסונים כבר היו בהתפחה ואבירם הגיע לסלון. לפני שהספיק לבקש קפה ומאפרה, שלחתי אותו לקטוף מעץ השזיפים הבוסריים שבגינה. אז מה אם התלכלכו לו קצת המכנסיים הלבנים - זה היה שווה את זה. השזיפים היו חמוצים ומרירים - בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להכין ריבה עם אופי כמו שאנחנו אוהבים.
אבירם:חופשה מושלמת... אתה מתעורר ועוד לפני שאתה שוטף פנים שולחים אותך לעבודות כפייה. את הריבה בישלנו ביין אדום שנשאר מחגיגות הלילה שלפני. זה היה קברנה קליפורני שכבר התעייף - יין בן עשר שנדד עם רותי בין דירות שכורות ולא זכה לתנאי אחסון הולמים, אבל הוא בהחלט הלם את טעמי השזיפים החמוצים במרקחת ועידן את המרירות.
מיכל: בזמן שהריבה התבשלה, נכמר לבנו מכך שלא לקחנו מג'וב (יוליוס), בערב שלפני, מעט מהברנדי המשובח שלו. אני שוב מזכירה לאבירם שהוא בכלל אמור היה להביא את הקוניאק שבקשתי, והוא עם תושייה של מקגייוור, שולח יד ומגיש לי ברנדי מסוג שטוק 84' שמצא עמוק בתוך אחד ארונות המטבח של אמא. את הברנדי הזה אני מכירה היטב מימיי המטבחים הסוררים שלי.
היינו משוכנעים שאנחנו פיראטים. טבחים גדולים ומקועקעים (ואני) שקראו את "סודות מחיי המטבח" של השף אנתוני בורדיין והבקבוק הכי קרוב שנמצא באזור היה אותו הברנדי. באחת המסעדות היינו אפילו מוזגים לכוסות מדידה ושותים לשוכרה תוך כדי סרוויסים. בסוף נעלו לנו את הבקבוקים בארון משקאות של הבר. בחזרה לגליל...
אבירה כץ - אווירהאז יש לנו מאפה למדור. קרואסון טרי (אבירם: אבל ממש טרי! הכי טרי שאכלתי!) עם ריבת שזיפים ביין אדום ושטוק 84'. הברנדי הזול לא גרע מאיכות הריבה ואפילו הוסיף לה מתיקות מסוימת ופתח את הטעמים המרים. בנוגע לשתייה, לא היו לנו המון ברירות. כשארזנו לנסיעה, הפצרתי באבירם להרגיע עם כמות הבקבוקים שהוא מכניס לאוטו. שעות ספורות (ובקבוקי יין ספורים) אחרי שהגענו לצפון כבר הבנו שאנחנו בבעיה קשה עם כמות השתייה שנשארה. אבירם, כי הוא יצטרך לעבור לשתות בירה, ויתר החברים - כי נצטרך לשמוע את אבירם מספר שוב ושוב איך מנעתי ממנו להביא כמות מספקת של אלכוהול ראוי לחופשה.
אבירם:חופשה בלי אלכוהול זה כמו כנסייה בלי פעמונים.
מיכל: בסופו של דבר, ריזלינג "שפטלזה" משנת 2012 זה כל מה שנשאר. מתוק לאללה.
אבירם:מדהים איך שמיכלי יכולה שעות לבלבל את המוח על "שזיף חמוץ-מתוק-מריר" וטעמים מתוקים שמתאזנים ובלה, בלה, בלה - כולה ריבה, אחות! אבל כשזה מגיע ליין, זה פשוט "שפטלזה 2012 מתוק לאללה". לא, לא ולא, יקירתי. מדובר בריזלינג שפטלזה (Spatlese) אוליגסברגר (Ohligsberger) של ריינהולד הארט (Reinhold Haart), אחד היצרנים הטובים והמבטיחים שאפשר למצוא כיום במוזל, אזור הגידול המובחר ליינות ריזלינג מתוקים בגרמניה.
חוקי היין הגרמניים מתייחסים (בגדול ובלי לבלבל יותר מדי את המוח) לרמת הבשלות (הסוכר) בענבים בעת מועד הבציר. "שפטלזה" פירושו בציר מאוחר, כלומר שבוצרים את הענבים כשהם כבר מלאי סוכר ומפיקים מהם יין עם רמת מתיקות לא מבוטלת, ולפיכך אחוז האלכוהול נמוך למדי. שם המשחק כאן הוא האיזון בין המתיקות הבולטת לחמיצות שתאזן את הסיפור.
ביינות המתוקים הטובים, ואין ספק שהשפטלזה הזה של הארט הוא כזה, מתיקות מאוד נעימה שעוטפת את החך, ובזכות החמיצות המטורללת אנחנו לא באמת מרגישים את כמות הסוכר האמיתית שיש ביין. בקיצור, יין טעים בטירוף, מתוק ונעים, ואידאלי לארוחת בוקר. לקרוא לו סתם "שפטלזה מתוק לאללה", מיכל, זה כמו שאני אשווה את הריבה הטרייה-חמוצה-מרירה-מתוקה שלך לריבה תעשייתית מהפריסות שטח בצבא.
מיכל:זה היה ביס נהדר - חמאתיות אדירה מהקרואסון (לא היה לי משקל ואני חושדת שהגזמתי עם החמאה בבצק), חמיצות, מרירות וארומת אלכוהול עמוקה מריבת השזיפים ומתיקות פירותית מתפרצת מהריזלינג. אני נהניתי מאוד. בא לי כזה כל בוקר. אם אפשר עם הנוף שהתלווה לביס הזה ולחלוקים שלבשנו.
אבירם:ולמסז'יסטית שדפקה בדלת בדיוק כשסיימנו לאכול!
