מיכל בוטון ואבירם כץ מפלרטטים במטבח ומחברים בין קינוחים לאלכוהול והפעם: מאפינס שוקולד ווויסקי…

בינואר האחרון רצינו לחגוג לאבירם יומולדת 30, אז הזמנתי את אחותו לבוא ולאפות איתי קינוח יומולדת שישמח אותו. למרות התבצרותו העיקשת בעמדת "שונא הקינוחים", גיליתי לאחרונה ששונאי קינוחים, ביניהם אבירם, אוהבים מרציפן באופן חריג...

התחלנו להתווכח של מי היה הרעיון. ברור ששלי, אבל אבירם טען מיד שנשים ידועות בכזבים העצמיים שלהן... (צילומים: מיכל בוטון)
התחלנו להתווכח של מי היה הרעיון. ברור ששלי, אבל אבירם טען מיד שנשים ידועות בכזבים העצמיים שלהן... (צילומים: מיכל בוטון)
ברור לגמרי שהרעיון היה שלי, אבל אבירם טען מיד שנשים ידועות בכזבים העצמיים שלהן... (צילומים: מיכל בוטון) מיכל: ממש כמו להחביא לכלב את התרופה בחתיכת נקניק, החלטתי לרוקן מאפינס שוקולד מתכולתם ולמלא אותם בגנאש וויסקי (בושמיל'ס) אלכוהולי במיוחד ובכך לפתות אותו לקחת ביס - לפחות כדי שתהיה לי תמונה מביכה שלו לפרסום ברשתות החברתיות. בשבת האחרונה נתבקשתי להכין מאפינס זהים לטובת יומולדת 30 של בשח"ש (בן של חברים של ההורים שלי...). הגדלתי את המתכון ושמרתי בצד 12 יחידות לטובת העניין ההוא, אבל אבירם התעקש שנאתגר את עצמנו וביקש ממני למלא את אלה שלנו בגנאש לפרוייג. אהבתי. אהבתי מאוד. כמובן שכשהגעתי למינון המדויק של הלפרוייג בגנאש, הגיע הילד בעל היד הכבדה ושילש את כמות הוויסקי בשוקולד. התוצאה היתה מוגזמת לחלוטין, אבל עכשיו האתגר נעשה משמעותי יותר. אבירם: שוקולד ווויסקי זה שילוב שחוק ומוצלח - בין אם מדובר על סקוטש שמתערבב עם שוקולד נוזלי, או על קוביית שוקולד מריר איכותי ועמוס טעמי קקאו מרירים כבת לוויה לשלוק מסינגל מאלט מיושן ונדיר. הרי אם קוראים רשמי טעימה של כמעט כל וויסקי מיושן (או כל משקה חום אחר למעשה) תמיד יופיע 'שוקולד' בתיאור. אבל לפרוייג הוא הרי לא 'וויסקי'. לפרוייג זה עשן כלוא בבקבוק. פה זה הפך להיות לנו מעניין. מיכל: כשקצה האצבע הטבול בשוקולד נגע בפה (שיטת עבודה ידועה), כולו התמלא בטעמי עשן ועץ עם רמז קל לשוקולד ומליחות מתונה שהוספתי לבלילה. בדרך-כלל אנחנו חושבים מראש על שידוך אלכוהול לקינוח האלכוהולי, אבל בשלב הזה התבלבלנו לגמרי. אבירם: טעמי הלפרוייג היו כה חזקים שהיה קשה לחשוב על משקה שיצליח להתמודד איתם, חוץ מ... לפרוייג. מיכל: הצעתי בייליס. סתם מתוך ייאוש. פתאום בא לי חלב או בירה ליד תופיני העשן האלו. ואז נזכרנו שמראש חשבנו לשתות עם זה פורט. התחלנו להתווכח של מי היה הרעיון. ברור ששלי, אבל אבירם טען מיד שנשים ידועות בכזבים העצמיים שלהן, ושלח אותי לחנות "פורטו" שממוקמת באופן נוח מתחת לבית שלי עם הנחייה ברורה לבקש מהם משהו עם טעמי עץ מובחנים. חזרתי עם טאוני פורט 10 (של קווינטה דו אשטנייה), מתוך הסתפקות בעובדה שהפורט מיושן 10 שנים, בדיוק כמו הלפרוייג. ואז טעמנו...
קאפקייקס עם וויסקי - אווירה.jpg
קאפקייקס עם וויסקי - אווירה.jpg
אבירם:
בעיני זה עובד נהדר. הפורט כמו איבד את המתיקות שלו, הפך להיות קרמי וקטיפתי והחליק בגרון כמעט מבלי משים, אבל את המתיקות במאפינס הוא דווקא הבליט. זו היתה הרמוניה מושלמת. מיכל: מה אנחנו דץ ודצה?! הרמוניה זה בדיוק מה שעיצבן לי את בלוטות הטעם. אני מחפשת השלמות טעמים שיאתגרו לי את החך, והפורט בעיני דווקא החליש את כוחו של הסינגל מאלט. אבירם: כאן התחלנו להפליג במחשבות - אולי בכלל בירה? אולי פרנה? או פורט בסגנון קצת שונה, נאמר LBV? אז המשכנו לשחק. לקחנו אתנו את שאריות המאפינס לברוט והתחלנו להוריד בקבוקים מהמדף. מיכל: חשוב לציין שתהליך התאמת האלכוהול לקינוחים, הוא די מטופש למראה. אנחנו גוררים אתנו אנשים מכובדים (ותודה רבה לעיתונאית האוכל רונית ורד) ומבקשים מהם לקחת ביס מהקינוח ו"לשטוף" אותו עם שלוק משקה. חלב ועוגיות גרסת הבמאי. שילוב המאפינס עם פרנה נזרק כאופציה כמעט בטוחה על ידי שנינו (שוקולד וזה...) והוכיח את עצמו כלא פחות ממחליא. בל נשכח שאבירם עישן לעוגות החמודות שלי את הצורה על-ידי שילוש כמות הלפרוייג, והדבר גרם לכל משקה עם ארומת אלכוהול דומיננטית להיות בלתי נסבל. עם הקרופניק, תזקיק הדבש ממזקקת יוליוס של ידידנו ג'וב, הקינוח דווקא הלך לא רע בכלל, אם כי זה עדיין לא היה זיקוקי הדינור שחיפשנו בפה. עד שלבסוף מצאנו את השלוק המושלם. פורט טיילור'ס מ-2009. על הבקבוק היה רשום LBV ומיד נזכרתי בכך שאבירם ניסה למשוך לכיוון ההוא, רק שלא הבנתי במה מדובר ואני שונאת לשאול אותו כי זה מזמין התנשאות מצדו. אבירם: LBV זה ראשי תיבות של Late Bottled Vintage ובלי לבלבל את המוח יותר מדי, זה פשוט אומר מעין גרסה צעירה, נגישה (וכמובן זולה יותר) של וינטג' פורט - עצמתי ושופע פרי, שיודע להתמודד טוב מאוד עם עצמת הקינוח. זה שצדקתי ומה שחשבתי מלכתחילה שילך הכי טוב - אכן הכי התאים, זה ניחא. אבל זה שאפילו מיכל הודתה בכך - זו כבר תחושת ניצחון מרוממת נפש ממש. ובכל זאת, כשהניסוי נגמר, ומזגנו לעצמנו עוד לפרוייג סתם כך, לא יכולתי להתכחש לתחושת העונג תוך כדי כרסום שאריות המאפינס. מסתבר שמה שהולך הכי טוב עם מאפינס שוקולד מפוצץ הלפרוייג זה, ובכן, זה לפרוייג...