מהיום שהופיע על במת ההיסטוריה של התרבות האנושית ועד ימינו נשמר לאלכוהול תפקיד חשוב כמעט בכל אינטראקציה חברתית. מירה איתן שאף פעם לא מפספסת הזדמנות להתקרחן ועל הדרך להוריד כמה שוטים, חוגגת את חג הוויסקי הסקוטי ומתענגת על האגיס. המאכל, המאכל...
מירה איתןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
מהיום שהופיע על במת ההיסטוריה של התרבות האנושית ועד ימינו נשמר לאלכוהול תפקיד חשוב כמעט בכל אינטראקציה חברתית. מירה איתן שאף פעם לא מפספסת הזדמנות להתקרחן ועל הדרך להוריד כמה שוטים, חוגגת את חג הוויסקי הסקוטי ומתענגת על האגיס. המאכל, המאכל...
לכל עם חגים משלו ולכל מדינה חגיגות משלה, וברוב החגיגות משתלב לו היטב האלכוהול. בשל השפעתו המשכרת של האלכוהול, המשרה הרגשת שמחה, אופוריה וגם שלווה, שתיית משקאות אלכוהוליים היא דרך מקובלת לחגוג ולבלות כמעט בכל חברה. אז מסתבר שהאדם שותה מיום שעמד על דעתו, ואין כמעט תקופה היסטורית ללא סיפורי אלכוהול. אצל הנוצרים מופיע האלכוהול ברוב הטקסים והשמחות, טקסים דתיים ואירועים חברתיים, נזירים, שיקויים ועוד.
עומדים על כיסא ושרים, אבל רק כשאתם שיכורים לגמרי (צילום: יח"צ) עומדים על כיסא ושרים, אבל רק כשאתם שיכורים לגמרי (צילום: יח"צ)
למוסלמים אין יותר מדי אלכוהול היום (לפחות לא באופן מוצהר...), אם כי במפתיע הקרדיט הראשון על הוראות כתובות לזיקוק ניתנו לכימאי הערבי ג'אבר בן חיאן, שחי במאה השמינית לספירה. המילה אלכוהול נגזרה מהמילה הערבית "אל-כוהל", שפירושה התמצית, או "אל-כוחל", כמו הכחל, המוכר לנו כאבקה שהיתה משמשת לאיפור עיני נשות ערב היפהפיות. ולנו יש את פורים עם ה"עד דלא ידע", פסח עם ארבע כוסות ועוד, למרות שאנחנו לא שתיינים גדולים כל-כך.
אבל החג החביב עלי ביותר נחגג דווקא בסקוטלנד, בזכותו של המשורר הלאומי רוברט ברנס, שהיה לוחם חופש ידוע וכתב שירים רבים על חופש ועל וויסקי. בכל שנה, ב-25 בינואר, יום הולדתו של המשורר, נחגג בסקוטלנד ובשאר העולם חג הוויסקי שנקרא בפי הסקוטים 'Barnes Supper'. החגיגות מצוינות בארוחה רבת רושם הנערכת על שולחנות אבירים ארוכים ובאירועים שירה, ויסקי והאגיס.
עשרה דברים על רוברט ברנס, שירה, ויסקי והאגיס
1. רוברט ברנס נולד בשנת 1759 למשפחה כפרית ענייה בכפר קטן בדרום-סקוטלנד. למרות שנאלץ לעבוד לטובת המשפחה כבר כילד בחווה, דאג לו אביו למורה פרטי שילמד אותו קרוא וכתוב. עניין יוצא דופן באותם ימים.
2. מכיוון שהתעניין יותר בנשים ובשירה, כשבגר עבר ברנס לאדינבורו, העיר הגדולה, בה התרכזה הבוהמה הסקוטית. באדינבורו החל לכתוב שירה, לשתות וויסקי, ולימים הפך ממשורר מקומי לכוכב ידוע בכל רחבי סקוטלנד. שיריו השמחים והאופטימיים על אהבתם הרבה של הסקוטים לחיים, לצד חיי היום-יום הקשים, נגעו בלבבות הסקוטים ש'מינו אותו' למשורר הלאומי של סקוטלנד.
3. עקרונות החירות, השוויון והאחווה דיברו אל ליבו של ברנס, שכתב עליהם בשיריו, אך אף פעם לא שכח את ידידו הטוב ביותר של כל סקוטי - הוויסקי, שמבחינתו היה חלק בלתי נפרד מכל הנושאים עליהם כתב ונלחם, וסימל בעיניו את החופש בהתגלמותו.
4. בניסיונו להילחם במסי הוויסקי הקשים, כתב ברנס שיר שהסביר שהוויסקי היה זה שליווה וחיזק את הלוחמים הסקוטים לאורך ההיסטוריה וטבע את המשפט הידוע - Freedom and whisky go together. רוברט ברנס היה הראשון שסימן את הוויסקי כסמל האמיתי של סקוטלנד.
5. רוברט ברנס נפטר צעיר ומאושר בגיל 37 ממחלת לב. הסקוטים, שראו בו גיבור לאומי והתחברו לשיריו ולטקסטים אותם הוא מייצג, הנציחו את זכרו ופועלו במשתה של וויסקי ואוכל סקוטי מסורתי.
6. הכתיבה של רוברט ברנס חדה, משעשעת וקסומה. קשה מאוד להבין אותה בגלל השפה העתיקה. אך לא אחת פוגשים בסקוטלנד אנשים שיודעים לצטט שירים שלמים של ברנס בעל-פה. ההזדמנות הטובה ביותר לצטט את ברנס היא בארוחה שנחגגת כבר מאתיים שנה לרגל יום הולדתו, אך אז צריך לעמוד על כיסא ולצטט את שיריו שיכורים לגמרי.
7. ברכת החג בשפת המקור היא כך (והמבין יבין):
Some hae meat and canna eat And some would eat that want it But we hae meat, and we can eat Sae let the lord be thankit
8. במרכז חגיגות ברנס עומד ה'האגיס' (מעיים ממולאים בחלקים פנימיים של כבש) - המאכל הלאומי של הסקוטים, שמסמל את הדלות שבה חיו רוב תושבי סקוטלנד.
כנראה שצריך להיות מספיק שיכור כדי לאכול את זה (צילום: שאטרסטוק) כנראה שצריך להיות מספיק שיכור כדי לאכול את זה (צילום: שאטרסטוק)
9. מתכון עתיק להאגיס משנת 1911 עם קרדיט לרוברט ה. קריסטי: מנקים היטב ריאות של כבש. מנקבים את הלב והכבד על-מנת לאפשר לדם לזרום החוצה. חולטים במים (רצוי להחליף את המים לאחר כמה דקות רתיחה למים חדשים ועוד חצי שעה של בישול יספיקו בהחלט).
טוחנים את הלב והכבד יחד עם ריאות לא מבושלות ואפשר להוסיף גם טחול ואיברים פנימיים אחרים של אותו כבש. את בשר הכבש עצמו מוכרים לאנגלים או לבזבזנים אחרים. מתבלים ב-8 בצלים טחונים שקולפו ונשלקו במים, פלפל שחור ופלפל אנגלי, פתיתי שיבולת שועל קלויים ושומן בקר (רצוי מאזור הכליות). אולי אפילו קצת מלח.
שוטפים היטב את קיבת הכבש, ממלאים בעיסה הדביקה ותופרים. מבשלים בין ארבע לחמש שעות במים. מי ששוכח לחורר מעט את קיבת הכבש במזלג לפני הבישול, עלול לשמוע פיצוץ עז ולראות את כל המטבח שלו מרוסס במלית האפורה של ההאגיס.
10. משירי הוויסקי של ברנס
"לא איש דת אנוכי, מוכיח ורושם לא מדינאי או חייל, מתכנן ולוחם לא עסקן ערמומי ממציא מזימה כי רק לבקבוק כל אהבתי נתונה..."רוברט ברנס 1782"הו מוזה שלי! משקה סקוטי חביב! בין אם דרך תולעים תזרום או תישפך מכוסי, עשיר וחום בקצף אדיר הענק לי השראה, עד שבמלמול וקריצה את שמך אשיר!"רוברט ברנס 1785
