ליאור הרגילמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
כבר מתחילת דרכו לא היה לאוכל הפולני צ'אנס אמיתי בארץ, טוען ליאור הרגיל, מיקירי העדה, שדווקא רווה נחת משבוע האוכל הפולני. לקינוח הוא נזכר בעוד דליקטעס מבית אימא: "אוכל לא אוהבים, אוכל אוכלים"
שתי העליות הראשונות הביאו לכאן בעיקר מזרח-אירופאים. הם היו אידיאליסטים נלהבים שראו באוכל לא יותר מ"דלק לקיבה", ומכיוון שידעו לבשל רק את מאכלי הבית, חוו חומרי הגלם התעללות קשה והתוצאה, כצפוי, היתה מכוערת ואפורה.
העלייה של אחרי המלחמה אמנם הביאה ארצה פחות אידאליסטים, אך התקופה היתה זמן צנע ומחסור שאילצו אותם למצוא תחליפים יצירתיים לרבים ממרכיבי האוכל.
"זה כל מה שאכלת? עיניים גדולות!" (צילומים: ליאור הרגיל) "זה כל מה שאכלת? עיניים גדולות!" (צילומים: ליאור הרגיל)
נכון שגם הצפון-אפריקאים עמדו בפני אותם אילוצים, אך למרבה שמחתם מגוון התבלינים המוכר להם מבית אבא נכח בארץ בזכות הערבים, כך שהצבעוניות והפיקנטיות תמיד היו שם בשבילם כדי למשוך עין וחך.
מזג האוויר הקיצי הכמעט תמידי בארץ לא עודד הכנת מאכלי חורף פולניים אמיתיים, אך למען ההגינות ראוי לציין כי לחלק לא מבוטל ממרכיבי העל של המטבח הפולני לא נמצא בארץ ביטוי: מגוון אדיר של פירות יער, פטריות בר, חזירים ועוד.
בשנים האחרונות צמח אמנם מגוון הפטריות ופירות יער שניתן למצוא כאן, אך הראשונות הן תולדה של מצעי גידול משמימים והן חסרות את הניחוח הטבעי, ואילו הפירות הם יבוא קפוא ודי נחות. החזיר, כמובן, פשוט לא נכח במטבח היהודי.
בתכל'ס, נתקענו כאן עם גפילטע (קרפ ז'ידובסקי) שעשוי מקרפיונים של גידול בריכות, רגל קרושה שתמיד התאימה כמאכל עניים, מרק עוף וקניידלעך, צ'ולנט, בורשט, קרפלעך, צימעס ועוד כמה מאכלים שלא בהכרח מייצגים רק את המטבח הפולני ורובם לא באמת משובבי עין במיוחד.
ההיי-לייט מבחינתי היו תמיד הדגים המלוחים (בעיקר הרינג), חזרת וכמובן - וודקה טובה שתמיד השתדכה היטב לשניהם בכדי ליצור את השילוש הקדוש.
כאשר התבשרתי בשנה שעברה על שבוע האוכל הפולני הראשון התרגשתי להיות שותף (בכל זאת בן לאימא פולניה), אך אם להודות - הייתי סקפטי למדי לגבי סיכויי הצלחתו.
אמנם הטלפונים הבלתי פוסקים בשבועיים שקדמו לאירוע הפתיחה עוררו חשד מה לגבי ההיענות, אך רק במהלך שבוע האוכל הפולני עצמו נחתה ההכרה שהפולנים בחרו לצאת מהחורים בגאווה תוך התרפקות נוסטלגית על העבר.
ההצלחה הביאה ליצירת שבוע אוכל פולני נוסף גם השנה, כשהפעם בחרה עיריית חיפה להיות אחת מהספונסרים ואף לארח את רוב אירועי התרבות הנלווים. למרבית השמחה וכראוי לסיטואציה שכזאת (זה בפולנית, כמובן...) ניתנה לאירוע חסות על-ידי "זוברובקה" - וודקת הביזון הפולנית ו"בלוודיר" הפרמיומית שהיו שם גם בשנה שעברה.
אירועי השבוע החלו בקול תרועה רמה עם "שישי בית מרזח" שבו ברים ומסעדות יצרו תפריט פולני או כזה שמושפע מהמטבח הזה, כאשר בקרטל בחיפה התקיימה מסיבה מוסיקלית בליווי וודקה ומבחר מנות הרינג שנעו מקלאסיקות מוכרות עד לשעשועי חך מרנינים בניצוחם של בני הזוג מרתה ופיליפ מ"האמבסדה סלדזיה" שהוא פאב וודקה-בירה-הרינג פופולרי בקראקוב.
בשבת החל פסטיבל הגפילטערמה בפסאז' בק"ק תל-אביב שבו בנוסף לשלל צורות ווריאציות על הקציצה היהודית הציגו גם רוני לוית וזאב אנגלמאייר.
בימים ראשון ושני התארחה משפחה פולנית-טטארית (כן, יש דבר כזה) בג'וז ולוז עם שורת מאכלים ממסעדתם. כיאה למורשת המונגולית התאפיינו המאכלים בעיקר בעבודת בצקים מרתקת שגם הוצגה בפני הקהל עם תרגום סימולטני שהיה חכם מספיק בכדי לרכך מילים קשות.
אירוע מסקרן להפליא נוסף התקיים במלון קולוני בחיפה, שם התארחו נשים פולניות שבישלו ארוחה חגיגית בת 12 מנות מסורתיות של חג המולד. מדובר בקבוצת פולניות שנישאו לערבים שלמדו בעבר בארצות הגוש המזרחי על חשבון המפלגה. נשים אלה שימרו באדיקות את מורשתן ושפתן ויצרו מעין מועדון "גטואי" משלהן אליו הצטרפו עוד משמרי מסורת במהלך השנים.
בימים שני ושלישי התארחו מרתה ופיליפ בפאב המנזר לחגיגת בלוודיר, זוברובקה, שלל הרינג ושאר מנות פולניות קלאסיות שלא מהמטבח היהודי, כולל לחם מטיאס נהדר של הקונדיטורית מיכל בוטון, כל זאת במחירים שמחקים את הקונספט של האמבסדה סלדזיה, היא שגרירות ההרינג מקראקוב (בירה / וודקה: 4 זלוטי, מנת הרינג: 8 זלוטי).
וכמובן אירוע הנלבקי בגלריה אגף שבחיפה שם הציגו מגוון יצרנים, קטנים עד משפחתיים, משקאות ליקר מסוגים שונים. האירוע כמובן דיבר כל-כך ללב חברי מועצת סנהדרינק שנרתמו ובאו בהמוניהם לשתות ואף לשפוט.
בנוסף, ולכל אורך השבוע, השתתפו ממיטב אופי ארצנו ביצירת ומכירת לחמים שהוכנו על-פי מתכונים פולניים מסורתיים או שהושפעו מהם.
מעבר להרפתקאות קולינריות מאתגרות ומפגשים מחכימים, איפשר שבוע האוכל הפולני בעיקר מפגש בין תרבותי ורב דורי שכנראה לא יכול היה להיווצר אחרת, לרבות נוכחות גדולה של קהל שחווה את אותה פולין של לפני המלחמה.
מה אומר לכם, היה תענוג גדול לראות את השילוב בין אותו הדור לבין קהל צעיר וסקרן שנע מהיפסטרים ועד ליושבי בתי מרזח, ובעיקר לחוש את הריגוש האמיתי ולראות את הניצוץ בעיניים למראה מנה מעוררת נוסטלגיה משולבת ביכולת לגימת וודקה מרשימה.
ואימא היתה אומרת: "איך אתה יודע שאתה לא אוהב אם לא טעמת?"...
