מי תרצה להיות היום?

חיליק גורפינקל, איש שכבר אכל ושתה (כמעט) הכל, התפלא למצוא את עצמו נהנה, ככה סתם באמצע היום, מסביח ביד אחת ויין בכוס חד-פעמית ביד השנייה. חאליק חיליק, תזרום...

שאלה יפה. פילוסופית כזו. באמת. זאת אומרת, אפשר לדמיין שאלות מוזרות מזו. יש רק בעיה אחת. הנמען. מי ארצה להיות היום? בחייאת אבוק. תסתכל עלי רגע, יונגערמן. עצור שנייה את שטף הקרחאנה המגניבה שאתה מצוי בה כבר בחצות היום, שטוף הורמונים ומוזיקה כאילו ערבית, אפוף דאחקות וכאפות ויאללה, וסבבה. בכיף שלך.

I'm too old for this shit (צילומים: חיליק גורפינקל) עצור והבט בי. נסה רגע להבין מה יושב מולך, אם אתה בכלל מצליח לראות אותי דרך ערמות הכרוביות התינוקות והעגבניות הבתולות. נראה לך שלשבר הכלי שהתמוטט הרגע על כסא הבר יש באמת חשק, כוח ודמיון להיות מישהו אחר. כלומר, מישהו שלא רץ לשירותים כל שנייה, בטוח שהוא הולך למות כל רגע, משוכנע שיש מצלמות במתקן טיהור האוויר בשירותי הקומה, זה שכבר לא משפריץ עלי כשאני יוצא משם בפעם המי יודע כמה כשרק ארבע שעות עבודה מאחורי וחצי יום עוד ממתין לי. אתה באמת חושב, מגניב צעיר שכמוך, שאני רוצה להיות מישהו אחר, או מישהו בכלל. היום, מחר או בכלל. אני בקושי נושם. תן לי להיות אני לרגע, תן לי להיות בשקט. תן מנוחה ממה שהמאסטר יודה שלך לימד אותך - איך להיות אישיות ברגע, מדליק בשקל, סוכן שיווק אגרסיבי במיוחד של שטויות בפיתה. ואחרי כל זה, מגיע השיא. הפיתה עצמה. זו לשמה התכנסתי, באמצע עוד יום עבודה שבו נכנעתי שוב ליצר ובמקום לחכות עד שאחזור הביתה או לפחות לאכול סלט עדשים עם קינואה אורגנית אדומה כפי שממליצים הרופאים, מצאתי את עצמי בעוד מזללה, והפעם ביוקרתית מכולן. זו המכונה בציניות 'מזנון'. של איל שני כמובן, אלא מה. והפיתה הזו, כרגיל, היא יצירת מופת קטנה. כולה חציל וביצה קשה וטחינה שעליהן אפשר לזרזף גם חריף ורסק עגבניות (סליחה, פרפום שחלות עגבניות יריחו מסתחררות במיציהן). שני קורא לזה רטטוי אבל זה בעצם סביח אשכנזי כזה. אבל אוי, אוי כמה שזה טעים. אפילו המוסיקה הרועשת והילדים שתופסים תחת על עצמם מעבר לדלפק, נעלמים עכשיו לחמש דקות שלמות של עונג. ואוי, כמה שאני שונא את עצמי שאני שוב כאן, ושוב נהנה כל כך. ואיך כל זה קשור למועצה העליונה לתרבות השתייה. ובכן, בהזדמנות החגיגית הזו, טעמתי כאן גם יין, בכוס של שתייה רגילה . אלא מה. והרי מה לא כאן יעשו למען הקטע. מעניין אם גם את היין השני, מורגון משובח מבית מדרשם של תומר ודסי, היבואנים היחסנים מגישים גם כן בכוסות כאלה. כנראה שכן. היין הזה היה קברנה של יקב אשקר מכפר יאסיף, היקב של נמי אשקר, מעקורי איקרית. לא אכנס איתכם כאן להזיות הפוליטיות חסרות השחר שלי, משהו בדבר הדרך לשלום תעבור בכוס ובפיתה של כולנו, כי היא כנראה לא, אבל אם גם אתם נקלעים לאחד מסניפי המזנון של האדמו"ר שני ומתקשים להתמודד עם הנעורים הרועשים שלו, נסו כוס יין כזה ליד הפיתה שלכם. זה יעביר לכם קצת יותר בשקט את המסיבה. מי ארצה להיות? נו באמת...