זוג בהפרעה 2: וויסקי 'לייבל 5' ושוקולד 'רגוסה'

חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: וויסקי 'לייבל 5' גולד הריטג' ושוקולד 'רגוסה'…

במסגרת תת-הסדרה 'וויסקי שאף אחד לא מכיר ושוקולד שכולם שכחו', אטפל הפעם ל'לייבל 5', וויסקי אלמוני למדי, לפחות עבורי, המוכיח שוב, כמו קודמו בסדרה, ה'סנט אנדרוז', שלפעמים כל מה שצריך בחיים הוא כוסית משקה הגונה, לאו-דווקא מוכרת, ואם אפשר גם קוביית שוקולד טובה לצדה. ואם אתם ברי-מזל ובמערכת שלכם מתנגן הבוקר דיסק האוסף 'דה בסט אוף כריס כריסטופרסון' (כן, אני יודע שגם אותו שכחתם, אם אי-פעם זכרתם אותו בכלל) אז יש סיכוי שהיום שלכם יהפוך למושלם.

אני יכול כמובן לנסות ולצטט לכם קצת את הקומוניקט הנלווה אל הקורבן התורן שלי. משהו בדבר: "וויסקי בלנדד עדין, חלק, איכותי עד מאד ומאוזן היטב". או מלמולים חסרי פשר כמו: "וויסקי חלק באופן יוצא מן הכלל, המכיל פרי, תבלין, ניחוח אלון, וניל ועישון מעודן, המציעים חווית טעם ייחודית".

ובכן, הוויסקי הנ"ל (אני בהחלט מקווה), כמו אף וויסקי אחר, אינו מכיל פרי או תבלינים, אלא רק, אם כבר, מציג ניחוחות המזכירים אותם. אבל ככה זה עם קומוניקטים. ועם כתבים שאין להם שום מקור אחר להסתמך עליו. ודווקא יש לי. יותר טוב שלא תדעו מה כתוב שם. כי זה גם לא באמת משנה. עובדה - טעמתי את הוויסקי הנ"ל ולא רק שנשארתי בחיים, אלא אפילו נהניתי. מאד.

מדובר בוויסקי עוקצני ובועט, אבל גם מלטף ומפנק בו-זמנית, כזה שאפשר לשתות עם קרח, לא משנה מה יגידו פרנסיו ויבואניו, אבל גם בלי. בקיצור, אחלה וויסקי. לוויסקי המסכן שלי צירפתי שוקולד שאני דווקא מכיר היטב, או יותר נכון - זוכר היטב. ה'רגוסה' הוא עולה ישן מאד לישראל, אבל בשנים האחרונות נעלם קצת מהמדפים, או לפחות מאלו שהרדאר שלי סרק. זה קצת חבל, אבל הנה הוא שוב כאן כדי לקלקל לי את השיניים ולתקן לי את הלב הבודד.

הבחור מגיע עם לא פחות מ-60% מוצקי קקאו, מה שהופך אותו למריר איכותי ביותר, לפחות בגזרת המרירים בעלי התוספות (במקבילו של 'לינדט' יש בערך 48% מוצקי קקאו, אם איני טועה) ו-11% אגוזי לוז שלמים. בקיצור, בומבה של שוקולד שהוא אפילו, לדעתי המלומדת, די בריא. אחרי הכל קקאו טהור ואגוזי לוז הם יופי של דבר ללב הרעב והמתאכזב.

ה'רגוסה' הוא שוקולד שוויצרי קלאסי מבית קמיל בלוך, תודו שזה שם מרשים. הם מייצרים שוקולד כבר מאז 1929. חבילה של 100 גרם נגמרת מהר ועולה הרבה וזו סיבה טובה להחביא אותה היטב מהילדים שתמיד מוצאים אותה בסוף בכל זאת. מזל שהקטן לא אוהב מריר ואף אחד מהם, עדיין, אינו שותה וויסקי. אני חושב...