חברי מועצת סנהדרינק ישבו כמה שעות טובות במעדניית 'אגתה' כדי להתאים גבינות מושחתות ליין ובירות. התוצאה: אין מצב שבעשור הקרוב מישהו מהם יסבול מבריחת סידן...
מכירים את המשל על החמור שעמד בין חבילת חציר לכלי מים, ובגלל שלא יכול היה להחליט לאן לפנות קודם, נשאר במקום ומת מרעב? עכשיו בואו נחליף את החציר בשבע-עשרה גבינות מהקולקציה המסחררת של 'אגתה' ברמת-החייל, ואת המים בעשרות בקבוקי יין ובירה מקומיים ומיובאים. מי החמור אתם כבר יכולים להבין (...). למען הסר ספק: אם לא הייתי יוצא משם בחיים, סיבת המוות בטח שלא היתה רעב. להיפך. אבל לשמחתי לא הייתי שם לבד. סביב השולחן ישבו כמה וכמה חברים ממועצת סנהדרינק בעלי יכולת טעימה שמאפילה אפילו על הקיבולת שלהם.
בהתאמה של גבינות ליין ובירות יש כמה זיווגים מסורתיים, אבל גם כמה שלא… (צילום: יח"צ, אנטולי מיכאלו)
כדי לעשות את העסק קצת פחות מסובך, וכדי שכולנו נדע לאן לפנות ומתי, הגבינות חולקו לחמש קבוצות, והמשקאות לקצת יותר. קיבלנו הוראות בטיחות ויצאנו לדרך. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לדבי הרדוף מ'אגתה', שלא התעייפה מלענות לנו פעם אחר פעם אחר פעם, על השאלה: "איזו גבינה זו", ושבלי הרשימה שלה לא הייתי מסוגל להבדיל בין 'פרסיי דה שברה' לבין 'פאייזן ברטון'.
הורגות ברכות
גבינות רכות כמו 'מוצרלה בופאלו' או 'ריקוטה פרסקה', הסתדרו יפה עם יינות רכים ובשלים כמו 'בראבדו שרדונה 2016', הפרחוני ובעל החמיצות המתונה. מלכת הקטגוריה, שמבחינתי היתה ראויה לקטגוריה משלה, היתה הפטה הטורקית 'לזט', שהטעמים העשירים והמלוחים שלה התחברו נפלא גם לחדות ולחמיצות של 'רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן 2009', וגם לפירותיות והתיבול המאוזן שהציגה ה'אלכסנדר בלונד' של מבשלת 'אלכסנדר'. אם לא תהיה ברירה, אני בטוח שהיא תהיה נהדרת אפילו עם מים.
והיא בשלה
הגבינות שייצגו את הקטגוריה הזו היו שלוש צרפתיות: 'פאייזן ברי' מברטון, 'קממבר' מושרית בקלבדוס מנורמנדי, 'קרמה דה בורגון' טריפל קרים, והולנדית אחת: 'אדם'. טעמי האגוזים והשמרים של הברי מברטון השתלבו נהדר עם טעמי הפרי המתפרצים של 'רמת-הגולן ירדן פינו גרי 2016'. ה'יין כתום 2016' של יקב 'ירושלים', התגלה כחברה הטוב ביותר של הברי האקספרסיבית וגם של פצצת הכולסטרול מבורגון. 'רקנאטי, בלנד סגול 2015' עבד לא רע בכלל עם הברי והאדם, וכמוהו גם 'קלר' - בירת לאגר לא מסוננת וכן טעימה, ממבשלת 'טוכר' הגרמנית.
הכניסו לנו עז
קטגורית גבינות העזים היתה במפתיע, או שלא, המבוקשת ביותר בטעימה. ביס של 'סנט מור סלקשן' עתירת שומן ולגימה מהרוזה 2016 של 'כרם שבו', יצרו טעמים ומרקם של פירות שטרם הומצאו. הגבינה הדומיננטית הסתדרה לא רע בכלל עם יינות לבנים, כמו 'בלנד # 3 2016' של 'רקנאטי', ו'גוורצטרמינר 2016' חצי יבש של יקב 'ירושלים'. 'בלאחן', גבינת עזים הולנדית מיושנת עשתה נפלאות בשיתוף פעולה גם עם ה'ריזלינג 2015' של 'ויתקין', וגם עם שתי בירות עתירות אלכוהול: 'פאולנר סלבטור' הגרמנית ו'פילו' הבלגית. 'פלורט', גבינת עזים בסגנון ברי יצרה חיבור מנצח עם 'רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן' שהתגבר בלי יותר מדי קושי על העושר שלה.
היה קשה
'גרוייר' מיושנת שישה-עשר חודשים, 'מנצ'גו' מיושנת שישה חודשים, ופקורינו - מהרשימה הזו אתם יכולים להבין שקל זה לא היה. החיבור המתבקש בין ה'קיאנטי 2014' של 'רופינו' לפקורינו הוא סוג של קלישאה, אבל זה רק בגלל שהוא מושלם. האלגנטיות העוקצנית של 'שאטו גולן, גשם ורוד 2016' הוסיפה עניין לחריפות של המנצ'גו, גבינה שהתחברה בקלות גם ל'פאוסטינו 7 2014' - הריוחה הצעיר והעצבני, ל'טפרברג פמיטאז' 2016' וגם לבירת החיטה הקלאסית של 'ווינשטפן'. הטעמים הידידותיים של 'טפרברג דבוטאז' 2014' התחברו למליחות ולחריפות החדה של הגרוייר, ועשו זאת די בקלות.
מה שיותר עמוק
כמו כוסברה או חצילים, גם כשמדובר בגבינות כחולות אין אמצע. או שאוהבים אותן, או שסולדים מהן. על השולחן היו מונחות שלוש כאלה: 'גורגונזולה' איטלקית, 'סטילטון' בריטית ו'פרסיי דה שברה' מצרפת. הצרפתייה המלוחה התחברה מידית למינרליות והטרופיות של 'לה שאטו, סנסר 2015', והחברות הפחות מלוחות שלה, ליינות לבנים בשלים יותר כמו 'מארה לבן 2015' של יקב 'מאיה' ולבירות כהות יותר. ליתר דיוק ל'גינס' שהחיבור שלה עם חמאה מלוחה הצדיק ביותר מממד אחד את הביטוי 'לחם נוזלי'.
אגתה. ראול ולנברג 24, תל אביב. 03-575-7901