חיליק גורפינקל ממשיך לנסות לשדך בין בירות לחטיפים, והפעם: בירה 'פארדאל' ובוטנים אמריקאיים…
כשהייתי ילד היה קולנוע ברחוב נחום. קולנוע 'תכלת' היה שמו. עכשיו יקומו בוודאי המבוגרים שביניכם ויגידו: "נו יופי, מגלה לנו את אמריקה. בוודאי שהיה קולנוע 'תכלת'". והיו גם קולנוע 'צפון', 'פאר' ו'דקל'. וכל זה רק בצפון-תל אביב, היכן שגרתי ואני עדיין גר. ובשאר העיר היו גם 'מוגרבי' ו'סטודיו', 'אסתר' ו'אלנבי', 'פריז' ו'בן יהודה'. ועוד לא דיברנו על ה'סינרמה' ו'קולנוע תל-אביב'. והזקנים ממש זוכרים גם את 'גן רינה' ו'עדן'. אפילו 'גת' כבר נסגר. מה נשאר? 'לב' ו'חן'. וכל ה'סינמה סיטי' וה'יס פלנט' כמובן. אלא שאלו בשבילי, ובשביל רבים אחרים, אינם ממש בתי-קולנוע. יותר קניונים למסאז' דגים לכפות הרגליים ובובות פרווה שעל הדרך רואים בהם גם סרט ואחר-כך אוכלים המבורגר אצל צחי בוקששתר או משהו דומה.
אבל הצעירים כבר לא זוכרים, ואולי אפילו מעולם לא הכירו את השמות הללו. על קולנוע 'זמיר' שמעתם? ו'מרכז' ו'מתמיד'? תשאלו את אבא. ואל תתפלאו אם יסמיק קצת. ולמה בכלל נזכרתי בכל זה? כי אכלתי בוטנים אמריקאיים. ואיך זה קשור? אז ככה. כשהייתי ילד היו מקרינים בקולנוע 'תכלת' אשר ברחוב נחום את כל סרטי האחים מרקס. מי היו האחים מרקס? עד כאן! תבדקו לבד. לא את כולם ביחד, כל פעם אחד אחר. ולא, אני לא כל-כך זקן.
היו זמנים שבהם הוקרנו בבתי-הקולנוע של עירנו האהובה לא רק סרטים חדשים. לא מאמינים? נסו לחשוב על קולנוע 'פריז' בצהרי שישי. 'פריז' היה כמובן המפורסם שבמועדוני הקולנוע הללו, אלו שאינם סינמטק רשמי (אה, נכון, יש עדיין סינמטק, אבל גם הוא כבר סוג של קומפלקס מפלסטיק וכבר לא תפגוש בו כמו בסינמטק הישן בבית מפעל הפיס השכן, את דן בן אמוץ יחף ובגלבייה מנסה לשדל קטינות. אולי בגלל שהוא כבר מת…). ובכן, 'פריז 'היה המפורסם מכולם, אבל גם אחרים, כמדומני, 'חטאו' מדי פעם באיזו קלאסיקה ישנה. ואם אני טועה, אז לפחות בדבר אחד אני צודק. בעניין סרטי האחים מרקס ב'תכלת'. אחי יואב ואני כמעט עקרנו פעם כמה מושבים ממקומם מרוב צחוק.
ואיך זה קשור לבוטנים אמריקאיים? ובכן, בקולנוע 'תכלת', כמו ברוב בתי-הקולנוע של אותם הימים, היתה הפסקה באמצע הסרט, הפסקה שנוצלה בכדי להתפנות ולבקר במזנון. ברוב בתי-הקולנוע גם הופיעה בהפסקה שקופית על המסך שהפצירה בך לעשות כן. לבקר במזנון, לא להתפנות. אבל באף בית-קולנוע לא הופיעה שקופית כל-כך מצחיקה כמו זו ש'הוקרנה' בקולנוע 'תכלת' אשר ברחוב נחום אשר ליד הים, בואך חוף מציצים, שאז עוד קראו לו סתם חוף שרתון. השקופית ההיא צוירה בכתב יד גדול, כאילו צבעו אותו במברשת, בצבעי טמבור ולא בטוש או מכחול, ונכתבו בה כמעט על הפריטים אשר הוצעו למכירה במזנון, או לפחות רובם, ובסוף הרשימה הופיעה פריט מוזר שמעולם לא הצלחתי לברר את טיבו - 'פנדוקים'.
גם הבירה היתה כמו פעם. בירה 'נשר'. טוב, לא בדיוק. בירה 'נשר' של הצ'כים. 'פארדאל' שמה, 3.8% אלכוהול חוזקה, כלומר כמעט כלום. היא אכן קלילה מאד, כמעט מדי, אבל מרירה וטעימה כמו שרק צ'כיות (וגרמניות) יודעות להיות. ואפשר לשתות ממנה בקלות חצי ליטר, שזה בדיוק גודל הבקבוק, וזה זול להפליא, ארבעה וחצי שקלים, וכך גם ה'פנדוקים', סליחה, הבוטנים האמריקאיים, וביחד הם סידרו לי אחר-הצהריים נוסטלגי מפתיע שבו התגעגעתי לקולנוע 'תכלת', לאחים מרקס ולעוד כמה דברים שלא בא לי לספר לכם עליהם. לא עכשיו...