באחד מימות השבוע שעבר הגיעה אלי הזמנה די גדולה של מאפים ושל קינוחים. כהרגלי, יצאתי לסיבוב בכרמל כדי ללקט פירות ושלל תבלינים. תכל'ס, אני הולכת לשוק כי אני אוהבת שהגברת מהחנות של החד-פעמיים כותבת את השם שלי על החשבונית מבלי שאצטרך לבקש...
כשהטארט החם יצא מהתנור, הברשתי אותו כהוגן בסירופ ולאחר מכן זילפתי פנימה עוד שתי מנות יפות מהבקבוק... כשהטארט החם יצא מהתנור, הברשתי אותו כהוגן בסירופ ולאחר מכן זילפתי פנימה עוד שתי מנות ג'ין יפות מהבקבוק...
מיכל: כבר ברגע שדוכני הבגדים התחלפו בדוכני הירקות, קלטתי בזווית של העין את הפרי העגול הכתום הזה ונזכרתי שהבטחתי לעצמי ולעורך סנהדרינק לנסות לאפות אותו לטובת המדור כל עוד הוא מואיל בטובו להתקיים...
אבירם:העורך או המדור??
מיכל: פתאום נזכרתי שלפני שבע שנים היה לי בנזוג שנהג לכנות אותי משמש. ברור שהמנוול התייחס לתוחלת החיים הקצרה של מערכות היחסים הזוגיות שלי...
אבירם:אני בטוח שגם העונה של אותו בנזוג לא האריכה ימים...
מיכל: משמש הוא פרי שמעורר התלהבות רבה בקרב ידידי הקונדיטורים. אני תולה את הסיבה בעיקר בעונתו הקצרה. רוב הזמן היא לא מובנת לי, ההתלהבות הזו. אפיה, צריבה, זיגוג וכו'... כל אלו רק מרככים ומקווצ'צ'ים את כל חיוניות הפרי. הוא כתום ובלתי מעורר תאבון גם לאחר הזיגוג (הפופולרי מאוד) הנותן לו ברק מזמין.
בשנים האחרונות יצא לי לעבוד לא מעט עם מורי ורבי, השף מיכאל גרטופסקי (סושיאל קלאב, צ'יקטי, מיכאל ביסטרו מקומי). בכל שנה, בתחילת הקיץ מתפתח בינינו ויכוח (בלשון המעטה) אודות המשמש. הוא מבקש ממני ספיישל על טהרת הפרי ואני מסרבת. בכל שנה הוא מנצח. אם משהו יכול לרגש אותי באפיית עוגת משמשים הוא המדור הזה. ניסיון אחרון שלי להתחבר לפרי הזה מזווית קצת אחרת...
אבירם:אפרסק זה לא זווית אחרת של משמש?
מיכל: אז... כל אנציקלופדיית טעמים תקבע כי משמש ושקדים הולכים ביחד באופן מופלא. כבר בכתה א' למדנו שהאמרטו השקדי להפליא עשוי בעיקר מגלעיני המשמש ("אג'ואים" בירושלמית מדוברת). הקיצור, טארט שקדים ומשמש נבחר פה אחד.
אבירם:כל ההחלטות מתקבלות פה אחד. הפה של מיכל.
מיכל: בנוגע לאלכוהול, הרי הבחירה באמרטו תהיה צפויה מדי, אבל לאחר התלבטויות רבות נזכרתי בקוקטייל משגע מעברי הירושלמי, של ג'ין הנדריקס ורוזטה. התעקשתי שזהו השידוך בשבילי.
אבירם:כאמור, אפילו באלכוהול לא נותנים לי להחליט.
מיכל: קצת פרקטיקה ברשותכם: הכנתי סירופ קלאסי של מים וסוכר כדי להבריש בו את העוגה כשתצא מהתנור. צמצמתי משמעותית את הסירופ ואז "פתחתי" אותו עם שתי מנות של ג'ין על-מנת שהאלכוהול לא יתנדף. כשהטארט החם יצא מהתנור, הברשתי אותו כהוגן בסירופ ולאחר מכן זילפתי פנימה עוד שתי מנות יפות מהבקבוק...
אבירם:מה שנקרא, וידוא הריגה.
מיכל: אחת הבעיות באלתורים בקונדיטוריה, היא העובדה שאי-אפשר לטעום תוך כדי תנועה. אם יצא מספק או לא - נדע רק אחרי שהטארט יצטנן.
אבירם:אוקיי, אז יש טארט משמשים משגע עם טעם של ג'ין מאוד מורגש, וגם האופי של ההנדריק'ס הצליח להישמר. עכשיו צריך לבחור מה שותים ליד. בגלל שהכל התחיל מדיבור על ג'ין ורוזטה, מיד קפץ לי לראש אניס. עראק עלול להיות קצת אגרסיבי מדי, לכן הבחירה הטבעית היתה ללכת על אוזו - האלגנטי במשפחת האניסים הדעתניים. וכשחושבים על זה, הרי שבין ג'ין ואוזו יש כמה קווי אופי משותפים. לא מאמינים? שתו חצי בקבוק אוזו ותזללו את הטארט ותבינו. כלומר, נראה לי...
מיכל: יש מעט מאוד רגעים בעולם הזה של המתוקים שפעולת הזלילה נשמעת בהם מגניבה. רוק'נרול טארט משמשים!!
אבירם:השילוב היה נהדר. כמי שלא אוהב טעמים מתוקים, היה לי קצת קשה בהתחלה עם המתיקות של הטארט, אם כי רובה ככולה הגיעה מהמשמשים העסיסיים ולא מתיקות מעושה של סוכר. פה בדיוק נכנס האוזו הקר שנתן בעיטה בפה וניטרל את המתיקות. צרור עלי מרווה בתוך הכוס הוסיף עוד נפח ירקרק מרענן ומתובל שקיים כבר בג'ין, והראש (אמרתי כבר, חצי בקבוק אוזו) הסתחרר בין הגבעות המוריקות של סקוטלנד והחופים השלווים של יוון.
מיכל: בחזרה לתל-אביב... סיימנו את הטעימה ויצאנו עם הטארט לסקר רחוב. שתי פרוסות ליושבי המנזר, חצי פרוסה בסנטה קתרינה, פרוסה וחצי בשישקו (דויד התעקש לטעום גם חצי מהפרוסה הקודמת), היתר חולק בברוט. חושבת שלגמרי הצליח לנו. מצד שני, יכול להיות שכולם סתם היו מנומסים...
