ניר קיפניס בוחר את המנה שהוא הכי אוהב במסעדת "האחים" התל-אביבית, ולא, לא מדובר על נתח בשר מפואר
ניר קיפניסמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
ניר קיפניס בוחר את המנה שהוא הכי אוהב במסעדת "האחים" התל-אביבית, ולא, לא מדובר על נתח בשר מפואר
אני בא להחמיא, אבל מקווה שלא אעליב, שכן מה עלולים לחשוב בעליה הגאים של מסעדת בשרים ים-תיכונית, כמו האחים יותם ואסף דוקטור, אם מכל התפריט העשיר שלהם נטלתי דווקא את הארטישוק?
לפיכך אבהיר: מדובר באחד המקומות השמחים והכיפיים בעיר, מקום שלא מתיימר להיות מסעדת-גורמה, אבל למרות זאת, ואולי דווקא משום כך, מצליח להפתיע ולספק חוויה מרעננת של ווריאציה על הנושא השחוק ביותר בעולם המסעדנות הישראלי: שיפודים וסלטים.
אני מת על הקריצה שמלווה את המקום הזה שפשוט מאלץ אותך להודות שאתה ישראלי: תן לבוא בגופיה וכפכף תואם, "לפתוח שולחן" עם המון סלטים ובירה – ואז לרדת על איזה שיפוד ("אחד או שניים או עשרה" – כמו שהציע מר מיוחס לפינטו ומלול, לטובת מי שעדיין זוכר את הגששים), בלי לקרוע את הכיס, בלי לעשות דאווין, בלי לראות ולהיראות – אלא פשוט לאכול אוכל טעים.
(צילום: בועז לביא) (צילום: בועז לביא)
לפני שנעבור למנה שלשמה התכנסנו, אני חייב לפתוח כאן סוגריים גדולים ולהלין על קולגה בשם שגיא כהן שביקורת לא מחמיאה שלו על המקום, תופסת את עין כל מי שמחפש את המסעדה ב"גוגל". חבל לי שאיש עם יכולת ביטוי מרשימה כמו כהן, מנצל אותה כדי לעשות שפטים בשפים ומסעדנים כאילו היו אויבי-ישראל. זה שהנימה הסרקסטית שלו מתאימה אולי לפרופיל צר של כמה "שמאלנים מקצועיים" מבין קוראי "הארץ" (בניגוד לרוב האנשים הטובים והחושבים שקוראים את העיתון הזה), אני עוד יכול להבין אם כי לא לכבד. אבל הנטייה שלו להידחף ראשון למסעדות שזה עתה נפתחו ושמעידות על עצמן שהן נמצאות בתקופת-הרצה, רק כדי לטחון אותן לאפר, היא פשוט מגעילה, אין מילה אחרת.
חוסר הכבוד למי שעושים במלאכה וחוסר הכבוד לקוראים שלו, צריכים להיות כתם על מצפונם של עורכיו (שלמרבה הצער דווקא מפיקים הנאה מהמהומות שהוא גורם להן. הוכחה לכך שגם במקום שמתיימר לייצג סוג אחר של עיתונות מעדיפים את הצהוב על ההוגן והנכון). ניחא כשזה קורה באיזו מסעדת שף מפונפנת ויומרנית, אבל כשזה קורה במקום שהוא כל-כך בגובה העיניים, זה פשוט מקומם.
זהו, עכשיו אחרי שהנחתי מאחוריי את הנושא המטריד הזה, בואו ננגב משהו - כמו שארית הלבנה עם שמן הזית, השום והפטרוזיליה שנשארת בתחתית הצלחת אחרי שאוכלים את הארטישוקים המטוגנים.
אני מרגיש כמעט נבוך להלל את המנה הזאת שכולה שיר הלל לפשטות. הארטישוק הפך בשנים האחרונות לחלק אינטגרלי מהתפריט של לא מעט מסעדות. רק מקצתן לוקחות אותו אל מחבת הטיגון למשהו שהוא עמוק יותר מהקפצה. אז נכון, טיגון הפך למוקצה מחמת קלוריות עודפות אצל כל מי ששומר על היקפיו, אבל היי, אתה לא באמת בא למסעדה של חומוס, סלטים (במלרע) ושיפודים כדי לשמור על ההיקפים, נכון?
הניגוד בין הטעם העגול והמעט מתקתק של הטיגון, ביחד עם החמיצות המרעננת של הלבנה ונגיעות הפטרוזיליה הטרייה והשום, הופך את המנה הזאת למשהו שבא לי להניח עליו את הלחי, לנמנם קצת ולחלום חלומות טובים... ועוד יותר מכך – לקבור בפנים קרעים של פיתה (או חלה טרייה, כפי שהיה בערב שבת, בביקור האחרון שלי במקום).
אז נכון, אולי לא מקובל להחמיא למסעדה שעיקר גאוותה הוא על הגריל, דווקא על מנה שהיא סוג של "סלט" משודרג, אבל היי, אם תפגשו על שפת הים את ג'יזל, נניח, כשהיא עונדת עגילים יפים, לא תחמיאו לה על האקססוריז?
"האחים", בן יהודה 12, תל-אביב, 03-6917171.*נתקלתם במנה טעימה במיוחד בתפריט הבר שלפניכם? מצאתם דרינק או ביס שגרם לכם לומר "וואו!" – מכבד קצוץ ועד קרם ברולה, מסלט איקרה ועד הבלאדי מרי המושלם, מצורת הגשה מיוחדת ועד לחוויה אפקטיבית ושונה – היו גם אתם ל"סנהדרינק"! שתפו אותנו בהמלצות שלכם – והמוצלחות שבהן תזכינה לחשיפה במדור"הכי טוב שיש".
