חג השבועות מזכיר למיקסולוג טל גנץ את חרמנות הנעורים. לזכר הימים ההם הוא בחר לפנק אתכם הפעם בקוקטיילים לבנים ומפתים...
חג שבועות הוא חג שמח וטריקי. מצד אחד, הוא קיבל שמות סולידיים כאלה כמו חג הקציר וחג הביכורים, ומצד שני הוא חג מאד רומנטי בו לובשים לבן, והבנות יוצאות בו לחולל בכרמים... מממ. כילד החיבור הזה תמיד נראה סוטה: השילוב של בגדים לבנים, ריקודים מפתים והרבה מים, מה שהופך את כל העסק לסוג של תחרות החולצה הרטובה בסגנון עתיק...
עולם האירוח משלב באופן אוטומטי גבינות ויין. גם בעולם המיקסולוגיה נהגו פעם לשלב חלב ושמנת בקוקטיילים. למעשה, הרעיון היה ליצור קוקטיילים מגניבים סביב שמנת, אך הרצון לחסוך באחוזי השומן שמכבידים על הקוקטייל, אבל גם על הוצאותיו של בעל העסק יצרו מצב של Half&Half - קיצור המתייחס לחצי חלב וחצי שמנת (כשרואים את השילוב h&h במתכונים באינטרנט, או בספרי קוקטיילים, לזה בדיוק הכוונה). כל בר-חוף בעולם בשנות ה-80 הגיש קוקטיילים קלאסיים מפורסמים מוכנים עם שמנת, או משולבים בשמנת, כמו: 'אורגזמה', 'רוסי לבן' (המפורסם של ביג לבובסקי), 'פינקולדה', 'בננה בנשי' ועוד.
חג השבועות הוא חג מרהיב, פירותי ולבן המאפשר לנו כמעט לכל חומר גלם. כיום ניתן למצוא הרבה חומרי גלם לא טיפוסיים שעושים הבדל עצום. אז בואו ניקח קודם את הקלאסיקה, הלא היא קוקטייל מרטיני. המרטיני הקלאסי מורכב מג'ין וורמוט יבש, אבל לכבוד החג נתחיל דווקא עם בלו מרטיני, רק שהפעם נשתמש בגבינה כחולה בתוך הזיתים שמקשטים את הקוקטייל ונוסיף גם מעט בשייקר.
מה עושים? מכניסים את כל המרכיבים (מלבד הזיתים) לשייקר, מנערים היטב ומוזגים לכוס מקוררת. מקשטים את הכוס בקיסם עם 3 זיתים ממולאים ומגישים.
עוד מרכיב מגניב הוא יוגורט, שמגיע בכל מיני מרקמים וטעמים ויכול להעשיר את הקוקטייל. באחד מבתי-המלון היוקרתיים בהם ניהלתי את תחום המשקאות היינו מגישים בבריכת המלון יוגורט מוכן בטעם אננס, אפרסק, או תות, בשילוב עם אלכוהול וקרח - פתרון מרענן ומושלם עם חומרי גלם פשוטים וזמינים. היום כבר יש לנו מוצרים זמינים כמו חלב עיזים ונאקות, לצד מוצרים כמו חלב סויה, חלב קוקוס וחלב שקדים שמאפשרים לשחק עם טעמים ומרקמים שונים.
למרות ששבועות הוא חגם של מוצרי החלב, אפשר בהחלט להישאר עם הצבע הלבן גם בלי חלב. הפעם אשתמש בחלב שקדים וטחינה שמספקת לנו עוד מרקם מעניין. את כל זה אני עוטף גם במי פריחת הדרים (מי זאהר), עראק ותלתן אדום, שהוא צמח ממשפחת החמציצים, בעל טעם וצורה מיוחדים שמחזירים אותי לילדות. בקוקטייל הבא רצף הפעולות הנו חשוב מאד, ומשום שאנו משתמשים בטחינה, חשוב לפרק אותה נכון על-מנת להעניק לה מרקם אוורירי.
מה עושים? שומרים כוס בקירור. מכניסים לשייקר את כל המרכיבים, פרט לקרח (על-מנת שהטחינה לא תיקרש), ונערים היטב. מוסיפים קרח ומנערים היטב שנית. מסננים את הקוקטייל לכוס המקוררת, מקשטים במעט קינמון, בעלה תלתן אדום ובכוכב אניס.
שני מוצרים מעניינים נוספים הם מי קוקוס וחלב קוקוס. כשעובדים בבר עם סירופ קוקוס, או תמצית קוקוס, ישנה תופעה מוכרת בה הטעם הדומיננטי משתלט על הקוקטייל, אך כשמשתמשים במי קוקוס, או בחלב קוקוס הסיפור לגמרי שונה. עם זאת, קיים בלבול כלשהו במוצרי הקוקוס למיניהם, אז בואו ננסה לעשות סדר: נוזל קוקוס: נוזל קוקוס הוא הנוזל הנמצא בליבת אגוז הקוקוס, הוא שקוף לחלוטין, ולרוב לא משתמשים בו לבישול, הוא מיועד לשתייה, או לשילוב במשקה. הדרך הטובה ביותר להשיגו היא מאגוז קוקוס (רצוי טרי, שקונים בחנות טבע, בצבע לבן), או מגיע בפחיות אישיות בחנות הטבע.
חלב קוקוס וקרם קוקוס: מוצרים אלה המיועדים לבישול, עשויים מבשר הקוקוס המצוי מתחת לקליפה החומה. את הבשר הלבן קוצצים ומשרים במים רותחים במשך שעה ואז טוחנים ומסננים דרך בד חיתול דק (קל להכין בבית, בדומה להכנת חלב שקדים). בסינון הראשון יתקבל נוזל לבן וחלק, וזה בעצם קרם הקוקוס - סמיך יחסית, עם אחוזי שומן גבוהים. לפני הסחיטה השנייה מעבירים את מה שנותר בבד החיתול לקערה, מוסיפים מים רותחים, משרים, טוחנים, מסננים וסוחטים - עכשיו יתקבל חלב הקוקוס, שהוא דליל יותר ואחוזי השומן שבו נמוכים מהקרם.
הבלגאן נוצר "תודות" למשרד הבריאות שלפי תקנותיו הוגדר חלב כנוזל שמקורו בפרות או עיזים, ולכן נאלצו יבואני חלב הקוקוס להעלים את המילה 'חלב'. גם הרבנות, מצדה, אסרה להשתמש במילה זו, מכיוון שהמוצר אינו חלבי. מבחינת ערכים תזונתיים, מי קוקוס הנם בריאים, עשירים באשלגן ולהם אחוזי שומן נמוכים. חלב קוקוס יכיל עד 10% שומן, ואילו קרם קוקוס כפול מכך.
מה עושים? מכניסים את כל המרכיבים לשייקר, מנערים היטב, ומסננים לכוס גבוהה ומגישים.
חג שמח!