La vita e bella

דוד הירשפלד רצה רק להוריד איזה דרינק או שניים ב-Hide And Seek ולהמשיך הלאה. על הבר הוא פגש את ויטה היפה שהגישה לו קוקטייל מתקתק ועזרה לו להתחבר לצד הנשי שבו...

תחרות Monin היא תחרות הברמנים היחידה בעולם שמוגבלת בגיל. מי שזקן מ-27 שנים לא יוכל להיכנס לתחרות וזאת על-מנת לאפשר לצעירי העולם הזדמנות לצמוח ובעיקר לשתייני העולם לגוון. Monin עצמה היא חברת טעמים צרפתית מהגדולות והמוכרות בעולם הברים העולמי. מסירופ תות קלאסי למרגריטה ועד מחית פסיפלורה נהדרת לקוקטייל נובארה. בארצנו מספקים מוצרי החברה פתרון זמין, מהיר ואיכותי למצוקת התוצרת החקלאית העונתית. לצערנו תותים לא גדלים כאן כל השנה. ולא רק הם...

תכיני לי משהו שהוא את (צילום: JUICY PRODUCTIONS) אז בוא נדבר על זה תכלס, 500 שקל לתוך החוויה ובר קוקטיילים הם עדיין האופציה היקרה יותר לבליין המקצועי והחובב. היא אוהבת ויסקי. אני מעדיף לא מתוק. זה לא בקטע גזעני נגד סוכר, פשוט כחבר סנהדרינק אני מנסה לשמור על המשקל. לפני שלושה שבועות זכתה ויטה וולדימירסקי מהבר Hide And Seek בתחרות Monin ישראל לקוקטיילים. הניצחון היה תרועה למקום ולסצנה ולא בכדי. ויטה אמנם ברמנית מוכרת יחסית בסצנה ומדריכה בבית-הספר לברמנים זמן אמיתי, אבל היא לא מהחשודים המידיים של תחרויות הקוקטיילים. לרוב בארץ היית מצפה שאריאל לייזגולד או גלעד לבנת או עמית גלעד ושאר החשודים יזכו בתחרות וייצגו הלאה. פתאום באה בחורה והפתיעה. קוקטייל שהוא טוויסט על ראמוס ג׳ין פיז עם קישוט של בלון הליום מתפוצץ והגשת מטריה מלאה בהומור לשופטים שלא יתלכלכו מהנצנצים שממלאים את הבלון. בהחלט דבר שיספק חוויה לכל אדם ואדם שיגישו לו את המשקה. כבר יצא לי לשבת על הבר של כל מיקסולוג מוכר בישראל ולטעום את הדמיון שלו בצורת משקה. עם ברמנים, לעומת טבחים, קל לומר: ״פשוט תכין לי משהו שהוא אתה״ ובמקרה הזה את. שישי בערב. הבחירה בין נסיעה לירושלים לסבב ברים או קפיצה מוקדמת להיות לקוח סמוי על הבר היא יחסית קשה אבל נגמרה בבילוי ארוך למדי. שלא כמו רוב הברים המתמחים בישראל כאן מדובר במקום שמטרתו היא נגישות לקהל הפחות פלצני בעולם האלכוהול ולהגיש לו טעימה מקוקטיילים איכותיים. אפשר לומר הפאסט פוד של עולם הקוקטיילים, רק עם מודעות ודיוק. לא סתם החתום על החוויה הוא הברמן המכונן והמוכשר אורון לרנר. הוא עצמו אנציקלופדיה מהלכת למשקאות וקוקטיילים. את פני קיבלה בחורה חייכנית בלבוש קז׳ואלי ונטול גינוני המקצוע המוכרים. מיד כיוונו אותי לבחור את המקום המועדף עלי והניסיונות החלו: - אני בכלל טוען שהפסקתי לשתות, את מבינה. אבל אם אני כבר כאן אז נעים מאוד. דוד. - נעים מאוד, ויטה, מה אני יכולה להכין לך? - לא בקטע סקסיסטי אבל אני רוצה אותך בכוס. מה שאת הכי אוהבת להכין ורוצה אז כזה בדיוק תעשי לי. ולא אולד פאשן! מבט לחוץ. חצי חיוך מהוסס. זיק של שובבות בעיניים וויטה נעלמה לצד השני של הבר והחלה בהכנת הקוקטייל. בינתיים הפנטזיה שלי התממשה בצורת פילי צ׳יז סטייק סנדוויץ׳ מדהים. כשנכנסים המקום עצמו משדר בר איכותי וקלאסי. מגוון המשקאות הגדול, הצגת הכוסות ובכלל העיצוב - לא מרמזים על כניסה לאתר ערבובים מהוקצע. המקום מסתיר בחלקו האחורי חצר אירוח גדולה ורחבה ומספק אווירת רחוב ובילוי שמזכירים את זו של כיכר מרגריט בוונציה. כל מה שחסר זה תעלה קטנה ושלט שמכריז על שפריץ אפרול ביורו ואתה באירופה. נגמר הכריך וחזרנו לתל אביב. מולי הופיעה כוס אולד פאשן שנראית כמלאה בלימונדה. מיד פחדתי מהסאוור העממי והרמתי גבה. ויטה בתגובה נלחצה ועמדה לידי בציפייה. שלוק ראשון וניחוח תפוזי הגיע מהקישוט ופתאום עולם חדש נפתח. קוקטייל מאוזן שזז בין רעננות של מלפפון, מתיקות של קינמון וגוף של ברבן עם חמיצות עדינה של ליים. והכל נראה כלימונדה. לא משקה שיורד בלגימה אחת ולא משקה שקשה לשתות מחריפותו. חיוך מתפרס על פני והיא קוצרת מחמאה. וכאן בדיוק הקאץ׳. לרוב שהולכים לבר קוקטיילים שפונה לקהל הרחב יש נטייה להתקבע על מתיקות. הכל טעים ומוגש נהדר - אבל מתוק. חצי הכוס עוד מלאה והגיע הזמן לעוד חוויה. הפעם כבר יותר מכוונת: - אני אוהב טקילה. מאוד. מה עושים? - שניה. אני אחשוב ואכין לך משהו.

לא בקטע גזעני נגד סוכר (צילום: JUICY PRODUCTIONS) לפני שנים למדתי להכין את הקוקטייל הראשון שלי. הוא היה נגרוני. אני אישית שונא קמפארי אבל האיזון והגבריות שיוצאת עם המשקה הזה הקסימו אותי וגרמו לי לשאוף ליצירת הנגרוני המושלם בשבילי. ללא הצלחה. והנה בליל שישי, בחורה מגיעה מאחורי הבר ומכינה לי משקה מעוטר בקליפות תפוזים עם טזון רפוסידו קמפארי ואנטיקה פורמולה באיזון מושלם שגורם גם לקמפארי להיות משקה רצוי בתוך הכוס שלי. חוץ מהקוקטיילים שלי הכינה ויטה לחברתי אולד פאשן מצוין ומדויק וקוקטייל מבוסס ברבן נוסף עם שרי ופישרד. כשהחלה העבודה לזרום ובבר כבר ערבבו שלושה אנשים במקביל, ניצב מולנו גיגנט חביב בשם גיא עם סגנון שלא יתואר. גיא הכין לנו את הבלייזר של אורון. קוקטייל בוער שעובר חדרור על-ידי מזיגה מסיר לסיר באוויר וכך שורף את רמת האלכוהול. בהחלט אחד הקוקטיילים הטעימים ביותר ששתיתי בחיי. באותה השעה היה הבר כבר גדוש בבעלי סמרטפונים והרגיש כמו מסיבת פפראצי לקוקטיילים. תהיתי כמה זמן ייקח עד שאראה את עצמי באינסטגרם של מישהו אחר שותה קוקטייל. זה מרגיש שאם הוכרזה הסצנה אז כולם מגיעים לנסות ולא מתעניינים מעבר. את הלילה סגרנו בים. מרגיש לי שהדרך היחידה להימנע מהנגאובר רצחני של קוקטיילים זה מראה הגלים ודמיון מודרך על הפשוט שיש בבירה קרה בלילה טרום-חורפי. זה לא שקוקטיילים הם לא אני. להיפך. פשוט בין כל הרעש של שייקרים עפים באוויר והניואנסים של טוויסט הלימון גורמים לי לאבד קצת מהשפיות השתיינית הפשוטה. כמו שאמר פעם מוריס הקצב בירושלים: "ארק עם אשכוליות ובירה עם בלאק כלשהו זה גם כן קוקטייל..."