על היין שלי: יין בדקה ה-90

לפעמים צריך להביא שני בקבוקי יין בדקה ה-90, ממש בדרך אל שולחן החג. האופציות מצטמצמות, המחיר עולה, אבל ניר קיפניס לא נרתע מהאתגר: שני בקבוקים בפחות מ-100 שקלים...

את היין, כמו את רוב הקניות לשולחן החג, קונים לרוב בהקדמה של (לפחות) כמה ימים לפני ערב החג, אבל מה קורה כשפתאום בערב החג אתה מגלה בדקה ה-90 כשאתה כבר כמעט מוכן לצאת לדרך - ואיכשהו שכחת שהבטחת להביא יין? או בחג ארוך כמו זה הבא עלינו לטובה: מה תעשה אם פתאום הוזמנת לארוחה?

מטבע הדברים משימה שכזאת מוציאה מרשימת האפשרויות את חנויות היין והסופרמרקטים הגדולים ומשאירה אותך מול המינימרקטים שפתוחים בשבת וחג. לפיכך, חמוש ב(עד) מאה שקלים, יצאתי לי העירה לבדוק מה אפשר למצוא כשאתה כבר לבוש בבגדיך הטובים, בדרך אל ההורים או החברים...

מהחשבונית גיליתי שהשם האמיתי הוא בכלל "סופר זול בן-גוריון", אבל אל תנסו את זה בבית שכן סופר-יודה הוא מותג תל-אביבי מוכר. מחלקת היינות של הסניף ברחוב קינג-ג'ורג' בלב תל-אביב אינה מפותחת במיוחד, בלשון המעטה, יחד עם זאת, זה לא אומר שאין מה לשתות, אם רק יודעים לבחון את הסחורה (...).

מה בחרנו?

בחרתי בצמד יינות של "רקנאטי". למה? כי יש יקבים שפשוט אין איתם נפילות - ואפילו לא נדרשתי ללכת על האופציה הזולה: 2 בקבוקי רקנאטי מסדרת "גליל" במחיר-מבצע של 100 ₪, הם עסקה הגונה, אפילו באופן יחסי לסופרמרקט "רגיל" - ולא ממינימרקט עירוני שפתוח 364 ימים בשנה.

למה בחרנו?

לא מדובר ביינות "גדולים", אבל מדובר בהחלט ביינות שלא יביישו אף שולחן חג. הסוביניון בלאן הוא צעיר, פרחוני וכייפי לשתייה בטמפרטורה שמזמן לנו ראש-השנה. המרלו הוא פירותי, עם גוף בינוני וטעמו נגיש ונעים, במיוחד לשולחן שסביבו מתקבצים גם אוהבי יין וגם חובבנים.

זה היה הקו-המנחה שלי גם כשהגעתי לתחנה הבאה במסע: "טיב טעם IN THE CITY" (הסניף שנקרא "דיזנגוף סיטי" ונמצא מול ביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל-אביב ("הבימה"). גם כאן אין מה לדבר על הדרכה: הלקוח ניצב מול דף יינות מצומצם שכולל כמה יקבים ישראליים ובערך כמספר הזה יינות יבוא מרחבי העולם.

הסניף הזה של "טיב טעם" קרוב-יחסית למקום מגוריי, אבל משהו בצפיפות הגדולה שלו - ובעיקר באווירה, מנע ממני להפוך אותו "למכולת השכונתית" שלי, עד כדי כך שלרוב אני מעדיף לעלות על האופנוע ולנדוד אל "אחיו הגדול" יותר בפינת הרחובות קרליבך והחשמונאים.

מה בחרנו?

לשמחתי גיליתי מבצע על יינות "אוור-רד" של יקב עמק-האלה. עמק-האלה ידעו מספר עליות ומורדות לאורך השנים האחרונות ונדמה כי לאחרונה הושגה שם יציבות ברוכה. בכל מקרה, היינות שהוצעו למכירה היו מכמה בצירים שונים, והציעו, כפי שהגדיר זאת שלט-המבצע: "יינות אוור-רד, עמק-האלה, 2 בקבוקים ב-80 ₪".

למה בחרנו?

שמחתי מאוד לגלות ביניהם גם רוזה מבציר 2016 שטעמתי לאחרונה ואהבתי מאוד ולקחתי בקבוק אחד ממנו ולצדו בקבוק שני שנחשב בעיני הימור בטוח: בלנד של מרלו-קברנה מבציר 2015, יין שבאופן יחסי למחירו (35 ₪ במסגרת המבצע) מהווה תמורה טובה.

אלא שאכזבה חיכתה לי בקופה: הסתבר שהרוזה, הגם שהוא ממותג "אוור-רד" אינו נכלל במבצע. זה היה קצת תמוה לאור השלט מאיר העיניים על המדף, אבל הקופאי הסב את תשומת-לבי לכך שיש שלט נפרד שמציע את הרוזה במסגרת מבצע אחר, מעט יקר יותר (...). למען הסר ספק וכדי לא לחטוא בלשון-הרע, איני אומר שיש כאן הטעייה מכוונת של הציבור, אלא שחלפה בי המחשבה שאם מישהו שקצת מבין ביין, כמוני, נכשל בהבנת הנקרא, חזקה על (הערכה) - תשעה מתוך עשרה אנשים שייגלו שלא נהנו מיין במחיר המבצע, אלא רק לכשייעברו בבית על החשבון (במקרה הפרטי שלי - לעולם לא...).

אז מה היו לנו בדקה ה-90?

שני בקבוקי "גליל" של יקב רקנאטי, סוביניון-בלאן ומרלו ב"סופר-יודה" שברחוב קינג-ג'ורג' בתל-אביב במחיר מבצע של זוג ב-100 שקלים. ושני בקבוקים של יקב עמק-האלה מסדרת "אוור-רד": קברנה סוביניון ומרלו-קברנה, במחיר מבצע של זוג ב-70 שקלים. כל הארבעה אינם יינות לאספני-יין, אבל הם בהחלט אופציה נעימה, סבירה ולא יקרה להעביר איתה את ארוחת ראש השנה, אפילו אם נזכרתם שהבטחתם להביא יין רק בדרך לארוחה...