שמנו לחברי מועצת סנהדרינק 300 ₪ ביד וביקשנו מהם לקנות לעצמם יין לחג. קבלו את הבחירה של יאיר גת…
ההנחיות שקיבלתי היו ברורות. קח 300 ₪ ותביא שלושה בקבוקים. מגוון אפשרויות המשחק עם הכללים הללו הוא אינסופי כמעט. גם אם הייתי קונה יין אחד ב-250 ₪ ועד 2 ב-50, לא הייתי עובר על חוקי המשחק, רק שהפעם החלטתי לא להתחכם וחילקתי את הסכום באופן שווה בין שלושה בקבוקים של יינות לבנים ישראליים.
למה לבנים? כי חם. למה ישראליים? כי למרות שברוב המקרים הם עולים יותר מאשר יינות מיובאים באיכות מקבילה, אני מאמין ביין שעושים כאן ובאנשים שעושים אותו, חושב שהם הולכים בכיוון הנכון ויודע שבמדפי היין הישראלי אפשר למצוא לא מעט יהלומים. צריך רק לחפש. את 300 השקלים שלי למשל, הוצאתי תוך פחות מעשר דקות ובלי יותר מדי התלבטויות. והנה מה שבחרתי:
קלו דה גת, שנסון לבן 2015
כל היקב הזה הוא למעשה מהדורה מיוחדת אחת גדולה. אייל רותם מגדל כרמים באזור חם, לח ולא מאוד גבוה ועושה מהם יינות שלא דומים לשום דבר אחר. היין הזה הוא בלנד של שרדונה ויונייה וסמיון שנבצרו יחד ולא ראו חבית. למרות היעדר העץ בתהליך, יש ליין ריחות בולטים של אגוזים, עשן ומינרלים שמשתלבים עם ריחות פרי לבן בשל, פרי כתום ופרחים צהובים לניחוח של קיץ ישראלי. המבנה שלו מוצק, המרקם שמנוני והחמיצות טובה מאוד. יין לבן עוצמתי שיכול, לטעמי, להתמודד בקלות עם כל מנה שתשימו לידו.
מהדורות מיוחדות הן סוג של הימור. לכו תדעו אם הן באמת כאלה מיוחדות, ואם הן כאלה - לכו תדעו למה. בתור צרכן שאינו ממש נבון כשמדובר ביין, קשה לי לעמוד בפני מהדורות מיוחדות, אז קניתי בקבוק. אחרי הכל מדובר ביין לבן שעושה טל פלטר, אדם שחשוב לו להוציא תחת ידיו 'משקאות טעימים'. היין, בלנד של שרדונה ופרנץ' קולומבר, עונה בקלות על ההגדרה 'משקה טעים'. יש לו צבע בהיר מאוד וריחות רעננים ונקיים של אשכוליות, לימון, ועשב קצור, שכאשר הוא מתחמם טיפה הולכים לכיוון של פירות טרופיים ותבלינים מתוקים. המגע שלו עם החך נעים, הטעמים מאוזנים והסיומת חמצמצה ומרעננת. יין מסחרי, אבל חנפן שלדעתי כולם יוכלו לאהוב.
ה'דף הראשון' של יקב ספרה מורכב מענבי פינו גרי, סמיון וריזלינג מאזור יהודה שהתיישנו בנפרד בחביות. יש לו ריחות מורכבים והרמוניים של פירות לבנים בשלים, עשן, מינרלים ופרחים. המרקם שלו נעים, החמיצות בולטת על רקע טעמי הפרי המורכבים, והסיומת מרעננת, ארוכה ומתקתקה עם נגיעה של עשבי תיבול ומלח. במחשבה שנייה, המורכבות והעידון שלו, קצת יקשו עליו ליד שולחנות חג רועשים. הוא אפילו עלול ללכת לכם לאיבוד, לכן אולי עדיף שתעשו כמוני ותשמרו אותו לעצמכם.