חברי מועצת סנהדרינק בוחרים את היין שאתו היו רוצים להתחיל את השנה החדשה, והפעם: חיליק גורפינקל עם קסטל גראנד וין...
חיליק גורפינקלמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
חברי מועצת סנהדרינק בוחרים את היין שאתו היו רוצים להתחיל את השנה החדשה, והפעם: חיליק גורפינקל עם קסטל גראנד וין...
לפני המון שנים חשבתי שאולי כדאי שאלמד מקצוע. ליתר דיוק, אשתי היא שחשבה כך. אני לא מסוגל באמת לייצר מחשבה כל-כך מעשית בראשי המבולבל. מכיוון שבאותו שלב כבר עזבתי, לנצח כנראה, את מקומי שמאחורי הכיריים, ומכיוון שהמקום האחרון בו התחולל הנס (או הטרגדיה) הזה היה בר היין של שאול אברון, הלא הוא יועזר הי"ד, הציעה אשתי שאלך ללמוד ייננות...
לא רק בגלל שהוא אכן מצליח לשחזר בארצנו החמה את הטעם החמקמק של יינות בורדו ובורגון... (צילומים: יח"צ) לא רק בגלל שהוא מצליח לשחזר בארצנו את הטעם החמקמק של יינות בורדו ובורגון. קסטל גראנד וין (צילומים: יח"צ)
היא הציעה שאצטרף לקורס של שלושה ימים של יקבי רמת-הגולן. קראתי קצת על הקורס וזה נראה לי לא רציני. בשלושה ימים לא נהיים יינן או אפילו שתיין יין רציני. כיוון שכך, החלטתי להיות רציני, עוד משהו מפתיע למדי, אז וגם היום. ביררתי איפה באמת לומדים ייננות. יצא שזה באמריקה וזה עולה 100,000 דולר, או בצרפת בלא הרבה פחות כסף אבל בצרפתית.
אז נרשמתי לפקולטה לחקלאות ברחובות. ללימודי חקלאות. על הדרך גנבתי כבר בשנה א' קורסי ייננות וגידול גפן שיועדו במקור לשנה ג'. טוב עשיתי. בשניהם קיבלתי 70. בשאר המקצועות 4. ארבע, לא ארבעים. בסוף שנה א' זימנו אותי למזכירות הפקולטה והבהירו לי שלאור ציוני המרשימים לא אוכל להמשיך ללמוד במוסד המכובד, זה שעליו אמרו ליצני המקום, שאם תקשור עז מספיק זמן לעץ שבלב המדשאה היפה שבו, גם היא תקבל בסוף תואר.
קסטל גראנד וין - בקבוקמסתבר שאני לא עז. אבל במהלך השנה הזו קרו בכל-זאת כמה דברים טובים. למדתי לעשות על האש כמו שצריך בחצר שלי בכפר ביל"ו א', היכן שהתגוררתי בכדי ללמוד ברחובות (אלוהים אדירים, באמת לא ברור לי איך ולמה הייתי כל-כך רציני בעניין), גיליתי את המסעדות התימניות של רחובות (לשיעורי הפיסיקה, הכימיה והמתמטיקה הפסקתי הרי להגיע די מהר), למדתי לזקק גראפה מחתרתית על המרפסת של מכון היין ז"ל אצל שלמה כהן ז"ל , והכרתי את אלי בן זקן.
יום אחד התקשרתי אליו וביקשתי לבוא לבקר ביקב שאז (1997) היה עוד בראשית דרכו. אמרתי שאני סטודנט בפקולטה. בן זקן אמר שביום ו' יש לו אורחים ביקב ב-11 בבוקר. הבנתי מזה שהוא מציע לי להצטרף אליהם. לא, אמר בן זקן. אבל אם תבוא ב-9 יהיו לי שעתיים מלאות בשבילך. בשביל סטודנט בפקולטה. ולא, הוא לא ידע על הקשר שלי ליועזר, אם אתם במקרה חושדים בכשרים.
כשהגעתי ביום המיועד, קיבל אותי אלי בן זקן בחיוך רחב והעניק לי, כמו שהבטיח, שעתיים מלאות ופרטיות בהן ענה על כל שאלה, הסביר כל סוגיה, נתן לי לטעום יינות מבקבוקים וחביות, כולל שלוק משלוש חביות השרדונה הראשונות שייצר אי-פעם, יין שברבות הימים הפך ל-C קסטל המיתולוגי, ובסיום הסיור המופלא סירב בתוקף למכור לי בקבוק.
ולא, לא בגלל שבימים ההם הוא מכר רק ארגזים סגורים. אתה סטודנט, אמר, ואין סיבה שתוציא כל-כך הרבה כסף על יין. חוץ מזה אמרת שיש לך כבר בקבוק שלי בבית שעוד לא טעמת. שתה אותו ואם זה יהיה לך טעים, נדבר שוב. כל כמה שהתעקשתי שאני יודע היטב איך לבזבז את כספי בשלב זה של חיי (הייתי בן למעלה משלושים), התעקש הוא עוד יותר.
מאז חלפו הרבה בקבוקי יין בכוס שלי ובצינורות וחביות התעשייה המקומית. קסטל כבר מזמן לא לבד בסצנה ואולי אפילו לא בצמרתה, הדלילה עדיין אמנם, אבל בכל זאת כוללת כבר כמה וכמה יקבים נהדרים. יש כאלה ש'מאשימים' את בן זקן בהתעקשותו רבת השנים ליצור יינות ה'מדמים' יינות בורדו (האדומים) ובורגון (הלבן), ולא לייצר משהו 'מקומי' יותר, עד כמה שלא ממש ברור עדיין מהו בדיוק ה'מקומי' הזה.
אני יכול להבין על מה הם מדברים. אני יכול גם לא להסכים. מכמה סיבות. ראשית, לטעמי, אחרי כל מה שקרה כאן, היין של אלי בן זקן הוא עדיין הטוב והמרגש ביותר המיוצר כאן. לא רק בגלל שהוא טעים, ואלוהים כמה שהוא טעים, לא רק בגלל שהוא אכן מצליח לשחזר בארצנו החמה את הטעם החמקמק של יינות בורדו ובורגון, לא רק בגלל שגם בכירי מבקרי היין בעולם חושבים כמוני, ואפילו לא רק בגלל הזיכרון האישי הנהדר שלי מהפעם הראשונה ההיא ביקב קסטל. אפילו לא רק בגלל שברבות השנים התיידדתי מאד עם אלי בן זקן.
הסיבה העמוקה ביותר היא בדיוק הסיבה בגללה התיידדתי עם אלי בן זקן. בגלל שהוא בן אדם. ורק בני אדם מייצרים יין טוב. כולנו כמובן בני אדם, אבל אלי הוא בן אדם אמיתי. מענטש. איש מקסים, לבבי, חם, חכם, לא מתחנף, לא ביין ולא בחיים. יוצר גדול של יין וחשוב ממנו - של אהבה. למקום שלנו, ליין ולאנשים.
שנה טובה.
