סן ולנטיין: פסגת הפחד...

לקראת חג האהבה חושפים חברי מועצת סנהדרינק את המשקה שמצליח לעורר בהם את הרגש ההוא. קבלו את צחי ימין עם יין…

הפחד הכי גדול שלי הוא מרומנטיקה, ואילו הפחד השני הכי גדול שלי הוא לאבד אותה. זהו מעין מאבק פנימי של יחסי אהבה-שנאה שכנראה ולא יסתיים לעולם. בטח בהתחשב בכמות הזמן שהקדשתי בחיי במטרה לנסות לפענח את מערכת היחסים הזאת. שהיא רק שלי עם עצמי. כלומר שלי עם הרומנטיקה...

הרומנטיזציה היא זו שמקלקלת הכל, כי במקום ליהנות זה הופך למורכב... (צילומים: יח"צ, freeimages.com) כל יום שעובר בבית-הספר לרפואה, כל גופה שאני רואה או מבתר, כל ניתוח שאני עומד כצופה מן הצד ומסתכל - תוך שאני שוכח מי או מה עומד או שוכב מולי - רק כדי להתקדם בלימודים, מעיבים עוד יותר על מערכת היחסים המורכבת הזאת ומאיימים לגרום לי ליישר קו עם יתר הנכים במחלקה. הכוונה היא לנכים רגשית, כמובן, כאלו שעוטים חלוק לבן. זו מערכת יחסים מורכבת, כך מסתמן. מורכבת מכדי שאבזבז את חיי במטרה לפצח אותה. אולי צריך מדי פעם להגיד את זה בקול רם, אהבה זה דווקא אחלה של דבר. ומי יודע, אולי אפילו אי-אפשר להימנע ממנה מלכתחילה. הבעיה שלי היא דווקא עם הרומנטיזציה של האהבה. זו היא שמקלקלת את הכל. ממש כמו ביין - במקום ליהנות זה הופך למורכב, מלא חוקים ומעייף; צריך לבן עם דגים ואדום עם בשר, צריך ליישן אך לא לעבור את השיא. צריך לחדרר אבל לא לחמצן, להגיש צונן ולשתות בסדר מסוים. תמיד מכוסות זכוכית ועדיף כאלה מקריסטל. כנראה שאין לזה סוף...בדיוק כמו הרומנטיקה. ולנטיינ'ס הוא אמנם יום לאוהבים שוטים, אבל לכולנו מותר למעוד מדי פעם (או פעמיים אם לוקחים בחשבון גם את ט"ו באב). ואם אסור להזכיר את המילים יין ורומנטיקה באותו המשפט 364 ימים בשנה, אז בוולנטיינ'ס דיי מותר ואפילו רצוי. יין הוא המשחק המקדים הכי טוב שיהיה לכם בוולנטיינ'ס הקרוב, או הנחמה הכי מנחמת שתהיה לכם בסופו של אותו ערב, מניסיון. מי שמכיר אותי יודע שאני לא טיפוס של דייטים, אבל כשאני רוצה להכיר מישהי באמת ומקרוב אני מזמין אותה לבשל איתי. לטעמי המטבח הוא המקום היחידי אחרי (או לפני) המיטה, שבו האינטראקציה שלך עם המין השני (או לאו דווקא) עומדת במבחן הכי משמעותי. טוב נו, אולי גם בתור לקופות באיקאה, ואולי גם כשצריך להרכיב את מה שקניתם משם. אבל עכשיו ברצינות - כשמבשלים ביחד הכימיה עומדת במבחן, ואם יש לכם חרדת בחינות תעשו כמוני - תפתחו בקבוק יין וזה יעבור מהר.

ואם כבר בוולנטיינ'ס עסקינן וכבר מותר לנו לדבר על יין, אהבה ורומנטיקה, אז תרשו לי לדבר על היין הישראלי הכי רומנטי שאני מכיר. יש לו שם שגורם תמיד לנשים לחבב אותו משום מה, וצריך להודות שמדובר בסוג של הברקה שיווקית מהבחינה הזאת. הוא גם עשוי משני זנים שהשתדכו זה לזה כזוג אוהבים המוכיחים כבר שנים את אהבתם בעמק הדוארו שבפורטוגל: טוריגה-נסיונל וטינטה-קאו. זהו יין ייחודי ושובה במונחים של יין ישראלי, אשר לא דומה לשום יין אחר שאתם, או הדייט שלכם לוולנטיינ'ס הקרוב, מכירים. ה-2T (טו-טי) של יקב רמת-הגולן מגבש את זהותו הארצישראלית באדמה הוולקנית בכרם עינות יונתן שבמרכז הרמה כבר כמעט עשור שלם. בציר 2012 שטעמתי הוא הטוב והיציב ביותר שהיין הזה הפגין עד כה, והוא הצליח להוכיח שלא מדובר בגימיק שיווקי, אלא ביין מן המניין בסדרת הדגל היציבה "ירדן" של היקב. זהו יין שהרומנטיקה מתפרצת ממנו ברגע שפותחים בקבוק (ולא רק פעם בשנה), ורק הסיפור המיוחד שהוא מספר מספיק כדי לשבור את השתיקה המביכה של תחילת הדייט - בין אם בחרתם לבשל יחדיו, ובין אם מצאתם את עצמכם מוקפים באינספור זוגות קיטשיים במסעדה בוולנטיינ'ס. כאמור, לא מעט שכלתנים נכים רגשית ראיתי בחיי, אך גם באוהבים שוטים שכמעט גרמו לי להקיא נתקלתי. ואם נודה על האמת - אין לי שום כוונה להיות באי-אילו מצדיו של המתרס. על האהבה, במינונים המתאימים, כנראה שלא אוותר, ואילו את הרומנטיקה אמשיך לסבול בשקט למשך יומיים בשנה...