מסע שיכורים לרמת הגולן

אובמה מהסס, אבל חברי הסנהדרינק ששים אלי קרב בצפון. כלומר – ששים אלי הגדלת הכבד על ידי שתייה יתרה מדרום רמת הגולן עד לצפונה. הסופר י. בוזנח עם פרק ראשון בעלילות המסע

בוקר. למעשה חמש וחצי בבוקר. שעה שברא השטן בכבודו ובעצמו. אני נכנס לנגמ"ש, ניסאן פאת'פיינדר כסוף, ומתפעל. איזו התקדמות. רק אתמול הזעתי למוות על הקטנוע בחמסין, ועכשיו גן עדן ממוזג. הכניסה דרך הדלת הדקמית הקשתה על עבדכם הנאמן. זה מצריך תנועת פיתול שאינה נגישה למיטיבי הכרס, אבל ברגע בו נכנעת הבטן לתכתיבים מדובר בתנוחת ישיבה מעולה המאפשרת שדה ראיה מושלם (למען הסר ספק מלב – מרבית נסיעות המועצה מתרחשות ביסטרואן פיאסקו של חוטינר. הפעם נחלץ לעזרתנו אבי קנת, סמנכ"ל הפיתוח העיסקי של קרסו).

ראשון נכנס לרכב שמוליק, מצויד בשמיניה של בירת בוקר קפואה. שניה נכנסת רונית ורד, קצינת משתטים ראשית, חבושה בקסדת קש בהירה ומצויידת בצידנית ("בדרך חזרה צריך לאסוף חצי טלה"). עכשיו אין ברירה אלא לנסוע לפרבר הבורגני המשונה שבו החליט הפזבנק חוטינר לגור. זה האחרון נכנס לאוטו בעיניים עצומות, שנותרו סגורות במהלך כל אותו יום, נושא מטיל קלבדוס יקר מפז בידו ומקטר ללא הרף (דוגמאות נבחרות: "זה רכב של קבלני עפר", "קר פה, אי אפשר לישון","יש פה בגלבוע חתיכת נורמנדי קטנה – מעיין שאפשר לטבול בו את הרגלים ולשתות קלבדוס. למה לא עוצרים?"). הניסאן הרגיש כאילו אנחנו מכירים כבר שנים, הנדסת אנוש פשוטה ולא מסורבלת הופכת כל פעולה לנעימה עד מאד והכובע של רונית לא קפץ אפילו פעם אחת. הלוואי ולי היו מחזיקים ככה את המשקל. דרך חמת גדר טיפסנו לשדה היין של רמת הגולן ("זו ארץ של טנקים וגם הם לא מבסוטים פה", רטן חוטינר מאחור). המטרות - לרוקן את הימ"חים של יקב שאטו גולן; להרים כוסית ביקבי רמת הגולן; לקבל ענבים ביקב פלטר (בפועל שתינו וצפינו בטל עובד כמו חמור); להכיר מקרוב את היקב החדש בקיבוץ אורטל; ולהווכח מקרוב האם השמועות על הנשק הסודי של אלוני הבשן, מזקקה ביתית מופלאה, אכן נכונות. המשך יבוא.