יקב 'רמת-הגולן' ירד בשבוע שעבר לנמל תל-אביב, וכך המשיך מסורת רביעית של מפגן יין גדול ונגיש לכל כיס, המתקיים פעם בארבע שנים ומכונה 'בר מארץ היין'...
בסימן השקתו של יין-הדגל, ירדן קצרין 2013, ירדו אנשי יקב 'רמת-הגולן' בשבוע שעבר לנמל תל-אביב כדי להרים את אירוע 'בר מארץ היין' – מפגן ראווה חוויתי המתקיים אחת לארבע שנים. אלפים נכנסו בשערי המתחם והתנסו בשלל בקבוקים מתוך הפורטפוליו הרחב של היקב, שהיו פזורים על-פני חמישה ברים שונים, ונמזגו, איך לא, על-ידי יינני וכורמי היקב.
זה התחיל ב'גמלא השמורה ברוט', תמיד חד כתער, לימוני עשבוני ומרענן. כל מה שצריך באריזה צנועה ועוד בטח שבקיץ על חוף הים, ואפילו בחודש מאי כשהבריזה מהים קרירה והלחות עדיין לא מעיקה. ובכן רק עדיין. אחר-כך 'ירדן בלאן-דה-בלאן 2009' ו'ירדן רוזה 2011', שני יינות הרחוקים מרחק רב, מכל יתר יינות יקב 'רמת-הגולן'. כמו שתי בלרינות המוקפות בצבא של שכירי חרב שחייבים להתבגר.
עולם מבעבע
ואז הגיע הדבר המרגש באמת, 'בלאן דה בלאן Late Disgorged 2005', ששהה על משקעיו במשך עשור. גם לו הדביקו את השם 'קצרין', על אף שמעטים מכירים אותו בשם הזה. הבועיות הקטנטנות שמתנפצות בשפת הכוס, כמו הגלים שהכו במזח כמה עשרות מטרים משם, והריחות הבוגרים והמפותחים של קש, לחם מחמצת, אבק, מרציפן והדרים, קנו אותי מהר מאוד. רק אז כשהסתכלתי על שורת הבקבוקים נפל לי האסימון. זהו רק הספתח לאירוע כולו, אבל זהו בעצם האירוע כולו, הגם שמדובר בנישה קטנה ביקב ובטח שבתעשיית היין הישראלית כולה.
סטנדאפ יינני
תחילה שלף ויקטור מהכובע פיסת היסטוריה בדמות 'מגנום ירדן קצרין 93' שהיה מאוד ירקרק, אך חי ונושם. לאחריו הוא הטיל בידי המשתתפים את המשימה לחשוף מתוך חמשת היינות שהוגשו להם, מיהו 'ירדן קצרין 2013', ואלו יינות מסדרת 'ירדן' היו בין שאר הכוסות - משימה קשה גם עבור החובבים האדוקים של היקב. הם התגלו לבסוף כירדן קברנה סוביניון, מרלו, מלבק ופטי ורדו - כל ארבעת הזנים המרכיבים את 'ירדן קצרין 2013'.
בחזרה לבועה
ואיך היין? לטעמי 'ירדן קצרין 2013' הוא מהטובים שיצאו לשוק עד היום. יין גדול, מרוכז, מורכב ומוצק שיתחיל להציע ממרכולתו רק בעוד עשור. בכלל 2013 מתגלה אט, אט, כבציר מדהים בענף היין הישראלי, והוא לא פסח גם על יין הדגל של רמת-הגולן. אפילו ויקטור, שבדרך-כלל שומר על איפוק, התחייב שהוא יהיה טוב יותר מבציר 1993. בסיום הסדנה הודיתי לו וחזרתי לחיים בבועה עם עוד כוס של בלאן-דה-בלאן LD 2005. מצטער ויקטור, אבל זה הקצרין האהוב עלי מבין השניים.