זיו לנצ'נר לבש את בגדי השבת וכסנדק נרגש רץ לחזות בחשיפתו של 'ירדן קצרין 2012' החדש. למרות ההתרגשות הגדולה, רעב הוא לא יצא משם...
רק הורים לילדים בגן, או סלבריטאים שלא מתבגרים, מתלהבים מימי הולדת כמו אנשי היין. בעולם הענבים והיקבים, השקה של יין מיוחד, של בציר נדיר, היא מאורע שמילים דלות מלתאר את ההתרגשות המתלווה אליו. כך שבדומה ליין טוב, עדיף לפעמים לנשום עמוק ולדמוע, במקום לדבר. חליצתו של 'ירדן קצרין 2012' מהבקבוק היא התרחשות בקנה מידה כזה. זו הפעם העשירית, מאז הפעם הראשונה בשנת 1990, שיקב רמת-הגולן משחרר מהדורה של ירדן קצרין, הסדרה המצומצמת והאקסקלוסיבית שמבוססת על בצירים יוצאי-דופן...
הציפייה וההיערכות להולדת הנסיך העשירי לבית רמת-הגולן הלכו וגברו לקראת המועד, כמו היתה זו פרמיירה להצגה יחידה במינה שעבדו עליה שנים. הטקס עצמו נערך במקביל בעשר מסעדות ברחבי הארץ (מקיסריה עד אילת) במהלך סוף השבוע האחרון. הייתי אומר שהיין נשפך שם כמים, אבל אם לזרום עם הדימוי הנוזלי, זו ממש היסחפות. בכל זאת, עבור 550 שקל לבקבוק, או 105 לכוס, וגם זה במחירים שקרובים לתעריפי המדף, לא שופכים שום דבר כל-כך מהר.
כל אחת מהמסעדות הציעה, לצד חתן השמחה, מנה מיוחדת שהוכנה "בהשראתו", או לפחות כזו שתתאים להיאכל בלווייתו. 'בינדלה', האיטלקית ממוצא שוויצרי, שגיאוגרפית ממוקמת ברחוב מונטיפיורי בתל-אביב, קרצה לי מתוך רשימת המסעדות. חוויות נעימות שהיו לי שם בעבר, והסקרנות נוכח חילופי השפים המשמעותיים – יורם ניצן במקום רועי סופר – תפקדו בהחלט כמוקדי משיכה, כך שבחרתי ללכת בעקבותיהם. 'בינדלה' של הימים האלה נאה ונעימה כשהיתה, וגם טעימה כשהיתה – אבל אחרת. ניצן הביא אליה את היד שלו והראש שלו, וכנראה גם את נטיית הלב שלו. עם קשר להיסטוריה ה'מול-ימית' או בלי, ההתרשמות שלי, על סמך הטעימות שלי, היא שניצן הוא בעיקר, עדיין, איש של ים. המנות הימיות שלו התעלו בעיניי על הבשריות, ולא שאלה היו רעות. הו, בהחלט לא.
על רקע זה, קצת לא נעים להודות שהשיא הקולינרי שלי הגיע עוד לפני האירוע המרכזי – הקצרין והמנה שנתפרה למידותיו – בדמות קרפצ'יו לוקוס תמים (66 שקל). זו היתה להקה מקורית ומתוזמרת של יוגורט-חזרת, ויניגרט גזר, שמן לימונים וצ'ילי, שכל אחד מכליה נתן את הנגיעה שלו וכולם יחד העיפו את הדג העדין, העסיסי והפרוס-מושלם. לפני שנחזור ליבשה, נציין גם את הריזוטו סקאלופ (110 שקל), על צדפות הקוקי סאן ז'אק הבשרניות, פטריות היער שכיכבו לא פחות, הסלקים ותועפות החמאה והפרמז'ן. מנה תענוג, גם אם קצת רטובה מדי, בשבילי.
חיבורים בין מאכלים ליינות הם נושא מצוין לפרשנויות ולוויכוחים, כי הם תלויים נואשות בטעם האישי. ביקב טוענים שהיין מתאים למאכלי בשר עשירים, מה שלחך הפרטי שלי נשמע לגמרי הגיוני. הטורטליני, לזכותו ייאמר, נתן ליין את הכבוד שלו, השתלב, איפשר ביטוי מלא ולא ניסה לגנוב פוקוס. למעשה, הבעיה היחידה בה נתקל ירדן קצרין 2012 (83% קברנה סוביניון, 10% מרלו, 5% פטי ורדו ו-2% מלבק) היתה קוצר הרוח שלי. המומחים סבורים שהוא עשוי להשתפר במשך 10-15 שנים נוספות בבקבוק. אני לא הצלחתי להתאפק רבע שעה על השולחן והתנפלתי עליו לפני שהשלים את נשימותיו. גם כך, קל היה לצלול לתוך הניחוח העמוק, הגוף המלא והטעם המורכב, אבל המאוזן והלא תוקפן. יין מרשים, מחושב, אבל נורא שתי.
היה עלי לסיים כאן, עם טיפות אחרונות של קצרין עשיר בחלל הפה. אבל לא – אני מתפתה למתוקים. זו היתה החלטה שגויה, בדיעבד, כי הארגמן בורה בורה (45 שקל), עוגת לימונצ'לו שקדים ב"מערת" מרנג, לצד גרניטה פטל סתמי וקרם לואיזה, לא עמדה בשורה אחת עם המנות שקדמו לה. למה לא קינחתי פשוט בכוס יין נוספת? שטויות, בעוד כמה שנים טובות יהיה עוד קצרין...