אנשים, אתם קולטים מה קורה פה?

משהו פה מגעיל באוויר. לא פיח מהארובות של חדרה, וגם לא סירחון מרמת חובב. זה משהו באנרגיות השליליות באטמוספירה המקומית...

עברתי כבר מערכת בחירות אחת או שתיים, ואני מכיר את ההתלהמות הקמאית שאוחזת בעם אשר יושב בכיכר ציון בכל פעם שהוא צריך לבחור ראש ממשלה לשנה-שנתיים. אז זהו, שהפעם דווקא הבחירות עוברות בסבבה. זה לא זה. יש כל מיני קליפים ויראליים ומצחיקים ברשת, וכל יו"ר מפלגה הוא ג'ון פאקינג קליז. הרחובות לא מזוהמים מפמפלטים והמרחב הציבורי והפוליטי מצטמצם למסך המחשב והטלפון.

בטח הייתי שם לה בעדינות יד על הברך ומזכיר לה מה למדו אותנו בסדנא לשליטה בכעסים (צילומים: דניאל לילה) אז למה כשאתה חוזר הביתה אתה בתחושה שכל מה שאתה רוצה זה לעבור למשהו נוח ולמזוג לעצמך איזה כוסית של משהו טוב. לתת לנוזל לנקות לך את הצנרת שהזדהמה במהלך היום ולהוריד ווליום. אני למשל שותה לאחרונה כמעט כל ערב כוס יין אדום במרפסת, קופא מקור, מעשן ומנשנש בצד שוקולד. אז מה פה קורה פה? למה פתאום אני צריך שכל אחד יגיד לי שאני חייב לראות את האינדיאנים שצורחים על הדייל בטיסה לוורנה או את האידיוט שמרביץ לפקיד הקבלה במלון באילת. למה זה פתאום הכול צף לי וגולש? למה דוחפים לי את זה בפרצוף? לא רוצה! למה אני צריך לשמוע אלף פעם ביום את צמד המילים "הישראלי המכוער" כשאני יודע שזה לא הישראלי המכוער, זה רק הישראלי. זה מה יש. אני פוגש את הישראלי הזה כל הזמן, אני רק לא מצלם אותו בפלאפון שלי ומעלה לרשת. והישראלי הזה הוא גם אני. לא בגלל שאני מקלל ושורט ויורק בגלל שוקולד או בגלל שאני לא רוצה לפנות את חניית הנכה שתפסתי, אלא בגלל שאני ישראלי. ואם היו שמים אותי תחת זכוכית מגדלת - לא יודע אם מה שהייתם רואים היה מוצא חן בעיניכם. כי אם יש משהו שאני יכול להעיד עליו בשבועה זה שאני לגמרי לא הישראלי היפה, אני סתם הישראלי. אני ישראלי כי זה הגורל שלי ואני צריך ללמוד לחיות עם זה, בלי להרגיש שאני הולך על מסלול שיקבע אם אני מספיק יפה. אז אני מוזג לי עוד מהאדום הזה, ונושף את העשן של הסיגריה לאוויר הלילה הקר. לא, אני לא מרגיש שמישהו משך לי את המדינה מתחת לרגליים ולא מרגיש נורא יפה וצודק. אני מרגיש מה שמרגיש כאן כמעט כל ישראלי, בן של בן של בן של מהגר ופליט, שאחרי 2000 שנות שהוא מחפש, הוא מצא סוף-סוף בלטה שהיא שלו מהבית. אז הוא מרגיש שזה מגיע לו, כל השוקולד הזה והמפתחות לחדר של המלון. תיקלטו, אף איש במדים - ולא משנה אם זה מדים של דיילת או מדים של קב"ט - לא יקבע עליו. אז מה אני הייתי עושה? אם הייתי בטיסה ורואה שהדייל החליט לתת עונש קולקטיבי לכיתה ולא למכור לאשתי את השוקולד, בטח שם לה יד בעדינות על הברך, ומזכיר לה מה למדו אותנו בסדנא לשליטה בכעסים, ואומר לה שילך לאלף עזאזל השוקולד היקר מדי, ושאני אקנה לה כמה שוקולד שהיא רוצה בבולגריה, ושתנסה לנשום עמוק, לישון ולחלום על ספא. ואם בחדר המלון באילת היו מחליטים לעשות לי משפט שדה ולנעול לי את החדר כי חושדים שהג'יפ שחונה בחניית נכה הוא שלי, הייתי שולח את הילדים לטחון ארטיקים בבריכה, את האישה (היא לא באמת בהריון, זה תמיד קורה לה במלונות שמתנפחת לה הבטן, זה בגלל שהיא תוקעת בארוחת בוקר כאילו עוד רגע היא באקציה...) הייתי שולח לקניון הקרח החדש, ואת עצמי לבר של המלון, להזמין איזה קוקטייל עם מטריה צבעונית עד שההוא של הג'יפ יבוא לקחת אותו, או עד שאני אזכר שהוא בעצם של אשתי. אז תשתו משהו. אם זה לא ירגיע אתכם, זה בטח יעסיק לכם את הפה והידיים. ותנשמו, תנשמו עמוק, אנחנו כאן לתמיד. או לפחות לבינתיים...