נמרוד שיין חמוש באופנוע עצבני ובשארם ישראלי מסוקס יוצא למסע רכוב ברחבי הארץ וחוזר עם תובנות. הפעם הוא על הכביש העולה לחרמון...
נמרוד שייןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
נמרוד שיין חמוש באופנוע עצבני ובשארם ישראלי מסוקס יוצא למסע רכוב ברחבי הארץ וחוזר עם תובנות. הפעם הוא על הכביש העולה לחרמון...
בסך הכל רצינו לשתות משהו על הר מושלג. אבל כשאתה רוכב על אופנוע, על הכביש העולה לחרמון, קצת אחרי הקוּפוֹת, והנוף נפרש תחתיך מיישובי הרמה ועד מצודת נמרוד, וכשהם מכוסים - כמו שדיילי מזג-האוויר בטלוויזיה נוהגים לומר - בכל הלבן הזה של החורף הים-תיכוני, אתה יכול לחשוב לרגע שאתה נוסע בכבישים של פיימונטה על גבול צרפת, ושאין מצב שעוד מעט קופץ לכביש שוטר עם מחסום ומספר לך שבשל נפילת טילים על ישראל אתה מוזמן לקחת את עצמך ואת האופנוע שלך ולחזור לתל-אביב, כי שם יש רק פיגועים ועל זה הם כבר לא לוקחים אחריות - וגם, שזו פעם אחרונה שאתה כותב משפט כזה ארוך.
ככה זה כשאתה מוקף בשלג, אבל מזיע כמו חמור ומשתזף במהירות של שרימפ בווק (צילומים: סנהדרינק) ככה זה כשאתה מוקף בשלג, אבל מזיע כמו חמור ומשתזף במהירות של שרימפ בווק (צילומים: סנהדרינק)
תכל'ס זה הזמן הכי טוב בשנה לצאת ממאורת הפיח הנואשת ולנסוע צפונה, ליָרוק המטורף שמפתיע אותך בעיניים כמו אבסינת ביום חם. רק מי שהתרגל כל החיים שלו לחיות על פָּלֶטָה של צבעים שנעה בין אפור בטון לצהוב חולה, מופתע כל פעם מחדש מהמרבדים הירוקים של ינואר, הפרות הנונשלנטיות באחו, והעובדה המצערת שבטח הזדקנת כי אתה מתפעל מהנוף.
אין טקס חלוקת כומתה בחרמון, אז אתם יכולים להחליט שלא בא לכם על הפקקים שמתחילים בנווה-אטיב ושאתם עוצרים כבר במורדות הדרומיים של הכרמל, שהם ארץ היין הכי מגניבה שלנו, רק חצי שעה מכרם התימנים.
כל המרחבים האלה - בעונה הזו של השנה - הם אשכרה משהו בין פרובאנס לטוסקנה. כן, כן, אל תצחקו, יש בחֶבל הזה כל-כך הרבה יקבי בוטיק נחמדים, שאם הבאתם אתכם איזו חתיכת גבינה טובה מהבית אתם יכולים לעצור כבר פה. אבל אנחנו ממשיכים לחרמון.
היינו שלושה אופנוענים ממועדון גיל הזהב ובתפקיד המורכבים שתי נערות צעירות ועוד נער אחד. כשהגענו לאתר הגלישה והרשו לנו להחנות את הדו-גלגלי ממש ליד הש.ג., חשבנו שזאת היתה פחות או יותר השטות הכי גדולה שלא חשבנו להצטייד גם בחולצת טריקו דקה והתלבשנו כמו משלחת חילוץ אלפינית.
השמיים הכחולים שכנעו אותנו מהר מאוד לחפש לעצמנו איזו בירה, כי ככה זה כשאתה מוקף בשלג אבל מזיע כמו חמור ומשתזף במהירות של שרימפ בווק. שלא תטעו, בכל הנוגע לקולינריה ואיזה ברז בירה הגון, ענף המזון והמשקאות של אתר החרמון הוא פח הפחים.
חברים, מה עם כמה כסאות נוח על הדֶק מול הגולשים החרוצים? מה עם בר הגון שעליו אפשר לערבב משהו בזמן שהעמלקים והיבוסים מתגלצ'ים על התחת במדרון? יש לך הר, יש לך כבר שלג, יש לך קצת חוצלארץ, ויש לך גם כמה אנשים שלא מעוניינים לעלות ולרדת בהר כאילו שהחיים שלהם תלויים בזה.
אני לא מצפה לברים השמחים של הרי הטירול האוסטריים, אבל ראבק, למה אני צריך להסתפק בבירה מפחית כשאני חולק שולחן קק"ל עם שבעה חב"דניקים ועוד מישהי שמחכה לבעלה ולילדים.
לפנות ערב, הרבה אחרי שההשפעה הנעימה של הבירה שככה עם השמש, המשכנו לכיוון מָסְעָדֶה, וכדי שלא יהיה משעמם בבטן, ירדנו על חומוס בינוני וכדורי פלאפל בגודל של הראש שלנו. ואז אמרנו לעצמנו שכן, היינו כבר באתרי השלג המרהיבים בעולם, אבל תודה לאל שיש לנו את הארץ הקטנה והמצחיקה הזאת, ושאנחנו כנראה לא כאלה זקנים אם אנחנו מצליחים לחתוך באמצע השבוע מהעבודה ומשכנעים את הילדים להבריז ליום אחד מבית-הספר.
רק שיהיה פה ברור: אתה יכול לשתות ולנהוג. ממש כמו שאתה יכול להחביא נחש צפע בתחתונים. לא כל מה שאתה יכול לעשות אתה באמת עושה. בשביל לשתות ולנהוג אתה צריך להיות השילוב המסוכן של רשע ומטומטם. מטומטם בגלל מה שזה יעשה לך, ורשע בגלל מה שזה יכול לעשות לאחרים. זהו, אמרתי את זה.
גק דניאלס - לוגו למדור - קטן - עותקהערת המערכת: נמרוד שיין אוהב לרכוב ואוהב לשתות, אבל כמו כל גבר-גבר - הוא יודע שמפגש בין שתי אהבותיו עלול להיות קטלני... ולכן הוא מקפיד להפריד ביניהן. ככה זה בסנהדרינק: אנחנו אוהבים שהכותבים שלנו אוחזים מקלדת אחרי שלגמו משהו, אבל כשהם אוחזים בהגה - אנחנו מעדיפים אותם סאחים, כדי שיוכלו להמשיך לכתוב גם מחר... שתו באחריות!
