מוסיקת המקרה: סלואו ג'ין

ברק רום חושב שרק השילוב בין מוסיקה לאלכוהול מצליח להוציא מאתנו את הטוב ביותר, כמו בשיר ההוא שבו טים קרי שורט לו את הלב עם 'סלואו ג'ין'...

סלואו ג'ין. אני זוכר ששמעתי את השיר הזה מדי פעם ברדיו באמצע הלילה בעודי נוהג לכל מיני מקומות, אולי לחברה ישנה, אולי למוצב שלי בצבא (סתם, הייתי ג'ובניק). באופן כללי, תמיד היתה לי חיבה לנהיגת לילה. יש משהו בשקט בכבישים, ברוח הנעימה וכמובן ברדיו שבדרך-כלל שומר את הפנינים שלו לשעות האלה והוא לא מחויב לכל מיני להיטי רגע.

אני מדבר על תקופה של לפני עידן ה'שזאם' והאינטרנט, עידן שבו אם הקריין לא היה אומר את שם השיר ולמי הוא שייך, היית צריך להתחיל לזמזם אותו לחבריך ולקוות שבין הזיופים, יבינו שגם קיים כאן שיר. במשך שנים כל מה שזכרתי מהשיר היה רק את המשפט האלמותי: "I'm so fucking lonely and I feel like I wanna die".

אני יודע, מדובר במשפט די מדכא, אבל בינינו, אלה השירים המדכאים שמוציאים מאתנו את הטוב ביותר. זאת לא בלדת רוק, אלא שיר שמדבר ישר ולעניין, וזה דיבר אלי באותה התקופה ומדבר אלי עד היום בכל מיני רגעים בחיים. היה זה באחד מהשיעורים בקורס הברמנים שעשיתי אחרי הצבא שנתקלתי לראשונה בליקר סלואו ג'ין, ליקר שזיפי הסלואו המיוחד.

השיר של ד"ר פרנקפורטר

עד לאותו היום לא ייחסתי לו שום חשיבות. בסך-הכל ליקר די בינוני, אלא שאז אמר המורה (עד כמה שאפשר לקרוא למישהו שמדריך אותך איך לשתות – מורה): "אתם אולי מכירים את הליקר הזה מהשיר של טים קרי". אף אחד לא הכיר, רק אני קפצתי משמחה. זהו היה לי את השיר, אני יכול להוריד אותו... כאילו, לקנות את האלבום ולהתעמק בשיר כמה שרק ארצה.

אז השיר הוא למעשה מאלבום הסולו היחיד של טים קרי, למי שלא יודע מדובר בד"ר פרנקפורטר מהסרט "מופע האימים של רוקי". הוא עשה שם תפקיד קווירי ומופתי ולא כל-כך האמנתי שאותו השחקן גם כתב את אחד השירים העצובים והחותכים בבשר החי שקיימים, לפחות בעיניי.

השיר נפתח בשורה "sloe gin, sloe gin, try to wash away the pain inside". מי מאתנו לא מכיר את התחושה שכמו שהאלכוהול יודע לשמח אותנו, הוא גם חברנו הטוב ברגעי משבר. כל אחד והרעל שלו, וכנראה שסלואו ג'ין הוא הרעל של טים קרי. מצד שני, מה כבר אפשר לצפות מהשחקן שגילם את אחד הטרנסווסטייטס הקאנוניים שדרכו על אדמת העולם.

שיר הלל לג'ין

גם את המשפט "I'm so fucking lonely" ידה ידה אפשר בהחלט להאשים בהשפעת האלכוהול. כמו שכתבתי קודם, האלכוהול הוא חברנו הטוב ברגעי משבר, אבל הוא גם ידוע כמי שיכול להחריף את הדיכאון. ובעצם לגרום לנו לשתות עוד כוסית ועוד אחת אחריה. מוריסי כתב בשירו "Stop me" - "שתיתי אחד, זה הפך לארבע וכשנפלתי על הרצפה, המשכתי לשתות".

זה שיר מאוד ייחודי על האלכוהול. אני די בטוח שממציא הליקר מעולם לא חשב לעצמו, גם לא בחלומותיו הגדולים ביותר, שמישהו יכתוב שיר הלל למשקה שלו. האמת שמדובר בשיר אלכוהול עצוב מאוד ומדכא, אבל כזה עם מילים שהן לא פחות מסכינים שחודרות לך ללב וגורמות לך לאמפתיה מידית.

מי מאתנו לא חש אי-פעם את מה שחש טים קרי... והדבר החשוב ביותר, זה פשוט אחלה שיר רוק עם גיטרות שעושות לו רק טוב ומחזקות את האווירה הסכינאית והמלודיה שפשוט מצוינת. תוסיפו לזה את הקול המעושן והמפתיע של קרי - וקיבלתם שיר מושלם לחורף שקרב ובא.