היזהרו מחיקויים: אלכוהול נאמן למקור...

לפעמים הם זולים יותר ומאוד מפתה לרכוש דווקא אותם, ובכל זאת, אתם לא רוצים לרכוש את בקבוקי השתייה שלכם מהיבואן המקביל, מכל הטעמים שבעולם...

תראו, הייתי יכול לשאת כאן נאומים חוצבי להבות על המקוריות כערך, על למה ערכה של המונה-ליזה לדה-וינצ'י לא יסולא בפז ואילו העתק שלה, שנראה זהה לחלוטין, לא יעלה יותר מהנייר שעליו הוא מוטבע. הייתי יכול לכתוב כאן מניפסט שלום שעיקרו "היזהרו מחיקויים", אבל האמת היא שכולנו מכירים את המתמטיקה של החיים: אנחנו אוהבים להרגיש שקנינו את הדבר האמיתי, אבל שילמנו בזול. אם כך, אולי כדאי שנבהיר מיד שבכל הקשור לענף המשקאות, הזול עלול לעלות לנו ביוקר. עם יד על הלב: מתי בפעם האחרונה שהזמנתם דרינק בבר, הייתם מוכנים להישבע שזה הדבר האמיתי? (צילומים: יח"צ) יש לא מעט דברים בחיים שעליהם אפשר להגיד שהם בדיוק אותו דבר. קחו למשל את פולקסוואגן וסקודה. כולנו יודעים שהם שייכים לאותם בעלים ומיוצרים, פחות או יותר, לפי אותם סטנדרטים, ועדיין – המותג הצ'כי-במקור, גם אחרי שמרבית רוכשי המכוניות הכירו באיכותו, עדיין זול מהגרמני. נחנה לרגע בצד ונתבונן בגברת המצודדת שפוסעת לה על המדרכה ממול: בלונדינית מהסוג שגורם לדופק שלנו להאיץ מ-50 ל-500 בפחות משלוש שניות. אלא שאם היא תחצה את הכביש לכיווננו ונגלה שמתחת לכל הבלונד הזוהר מסתתרת מה שמכונה בעגה המקומית "שחורדינית", הרי ש"מחיר המניה" שלה ייחתך באחת למחצית (ורק כדי שלא אצא "בלונדיני" בעצמי – נניח שמדובר בגבר נאה שמקרוב ניתן להבחין שבלוריתו היא בעצם פאה).

אלא שכל הנימוקים הללו, ארציים ככל שיהיו, עדיין שייכים לרמה הפילוסופית של הדברים. אם כך, בואו וניקח שלוק קטן מהדרינק ונדבר על דברים חשובים בהרבה: נניח לרגע שאתם צרכנים נבונים, כאלה שיכולים לנסוע בפולקסוואגן טוארג, אבל מעדיפים סקודה פאביה. ונניח לרגע שכל מה שמעניין אתכם הוא יופייה הפנימי של אישה ולא חיצוניותה (כן, ברור שכולנו כאלה, אבל איכשהו לבר רפאלי יש יותר עוקבים בטוויטר מאשר לעדה יונת. לך תבין) – כך שממש לא יפריע לכם שמתחת לבלונד נמצאים שורשים שחורים. סבבה, זרמתי. עכשיו נניח שאתם נמצאים בבית מרקחת לרגל שפעת קלה, והרוקח קורץ לכם, שולף ארגז מתחת לדלפק ומציע לכם אקימול במקום "אקמול", אופטילגן במקום אופטלגין או דאוויל במקום "אדוויל", האם גם אז הייתם ששים לחסוך כמה שקלים, או שמא הייתם אומרים משהו כמו: "אני בדברים שנכנסים לתוך הגוף שלי, לא מוכן להתפשר תמורת שקל-שניים". עוד שנייה יקפוץ החכמולוג ויטען שאין דין תרופה כדין משקה – ושרוב התוצרת האלכוהולית שמגיעה לישראל דרך יבואן-מקביל היא מקורית בדיוק כמו זו של היבואן המקורי. ועל זה יש לי רק שאלה אחת קטנה – איך אתה יודע? ולפני שהוא יענה, אני אענה במקומו: הוא לא. מאחר שיבוא מקביל מתמקד לרוב ב"סטוקים" שנרכשים דרך מדינה שלישית בדרכם לישראל, קשה מאוד לדעת מה הם באמת מכילים.

אני לא מתכוון דווקא לתחליף גרוע, שלא לומר מסוכן לבריאות – ואני מוכן לקבל מראש את ההנחה (הלא בדוקה לכשעצמה) שמרבית הסחורה היא מקורית. ועדיין – האם המשלוח טופל כהלכה? האם הקפיד מישהו בכל תהליך השינוע על כך שהבקבוקים לא יעמדו מעבר למינימום הנדרש תחת שמש הקיץ הקופחת? ונניח לרגע שמישהו מוכן לקחת את הסיכון – באיזה סכום חיסכון כבר מדובר? הרי בעידן שלאחר הרפורמה במיסוי, יש קרוב ל-40-50 שקלים מס בכל בקבוק. אז מה כבר יכול להיות ההבדל לצרכן הסופי? חמישה שקלים? עשרה? וכל זה עבור מוצר שנלגם, במרחב הביתי, בערך פעם בשבוע. אני לא מדבר חלילה על סכנות איומות ונוראות (שקיימות רק בשולי התופעה) אבל נניח שרכשתם בקבוק מיבוא-מקביל ולא קרה לכם כלום מלבד כאב-ראש חזק בבוקר שלמחרת, הרי די בכמה שעות של תפוקה לא מזהירה במיוחד בעבודה, שבהן תאבדו את כל "החיסכון" מהקניה, עם ריבית דריבית. אז מה כאן החוכמה? אני לא יודע אם השתכנעתם, אבל גם אם כן – לרוב הבעיה היא בכלל לא אצלכם, אלא אצל הקמעונאי שרוכש בסיטונות מהיבואן הלא-מקורי (הרי בכמויות גדולות, חיסכון של שקלים בודדים לבקבוק יכול להצטבר לסכום נאה).

אתם יודעים מה, אני אפילו לא רוצה להתחיל ולומר מה אני חושב על מי שמוכן למכור ללקוחותיו סחורה לא מקורית בכדי לגרוף עוד קצת רווח. מה שאני כן רוצה הוא לנסות ולהעביר את האחריות אלינו, הצרכנים: אם לא נתבייש לבחון היטב את הבקבוק בחנות המשקאות, אם לא נתבייש לבקש מהברמן שיראה לנו את הבקבוק לפני שהוא מוזג. אם לא נהיה מוכנים ללגום אפילו "שלוק" מבקבוק שלא נמצא על המדף ושאי-אפשר לבקש להוריד אותו לצורך בדיקה מדוקדקת יותר – הרי שלבעל הפאב, הסופרמרקט השכונתי, הפיצוציה או חנות המשקאות, לא תהיה ברירה אלא להחזיר את הסחורה הלא-מקורית לסיטונאי שלו ולדרוש ממנו רק בקבוק מקורי. אל תדאגו – זה לא יעלה את מחיר הדרינק שלנו בפאבים (ממילא מי שקונה סחורה לא מקורית וזולה לא מגלגל את ההנחה ללקוח), זה רק יבטיח שלא נסבול מתופעות-לוואי, קלות כחמורות שמקורן במשקה שלא יוצר בתנאים קפדניים והובל ארצה בדרך לא-דרך. לפיכך אנו קוראים לכל יבואני המשקאות לתת בהם סימנים (חלקם כבר עושים זאת) שאי-אפשר לזייף. נכון שזה מייקר מעט את הבקבוק, אבל היי – אובדן נתח שוק כתוצאה מיבוא מקביל לא פוגע בכיס? אם כל יבואן יפרסם סדרה של הנחיות פשוטות שיכולות לעזור לנו להבדיל בין בקבוק מקורי ללא-מקורי, אנחנו מצדנו נשמח לתת להן פומבי ולהעניק לכל גולשי "סנהדרינק" כמה כללי מפתח שיחזירו את האחריות לידיים שלנו, והרי "שתו באחריות" אינה רק סיסמה שמתייחסת לכמות, נכון?