ארבע כוסות, אבל אפשר גם יותר...

גם השנה טרוד חיליק גורפינקל במחשבה איך להעביר בקלות את ליל הסדר. כן, יש לו רעיון, אבל כדאי שתחזיקו חזק...

ניסיתי לחשוב מה הכי עוזר לי להעביר לי את ליל הסדר בקלות יחסית. החרוסת. אבל, סבתא כבר לא איתנו ואף אחד לא באמת יודע לעשות את זה כמוה. גם לא את קציצות הפראסה, הבקלה באגוזים, הבורקס מהמצות וכל שאר המעדנים המופלאים שהיתה מכינה סבתא אסתר הסלוניקאית עד שהלכה לעולמה בגיל 92.

אז אולי ההגדה עצמה דווקא? הרי זה מצחיק רצח, הרגע הזה בו דווקא על צעיר הבנים נופל בתורו הטקסט הבא: "כמה שנאמר: רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים, שדים נכנו ושיערך צמח ואת ערם ועריה: ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי". אחר-כך אתה כמובן מזדעזע קצת, כמו מרוב הטקסטים האלימים למדי בהגדה הזו, ומחליט שזה לא פוליטיקלי-קורקט להתענג גם על הרגע הזה. נו, אז אולי זה דווקא הרגע שבו אתה, זאת אומרת אני, מקריא את החלק של "אמור מעתה על הים לקו 250 מכות" וכו', במבטא פרסי? אני יודע, אתם כבר מנחשים. אתם חושבים שאם זה אתר של אלכוהול אז תיכף ייצא המרצע מהשק ואני אתוודה שמה שמעביר לי, כמו לכם, את ליל ה"יהיה בסדר" הזה, זה עוד כוס של רוזה של קסטל או גרשון של גבי סדן, קברנה סוביניון של ירדן או אולי, רחמנא ליצלן, אצלכם שותים בורגון של לרואה או בורדו משאטו לאוויל לאסקס? אבל לא. זה אפילו לא זה. זאת אומרת זה בהחלט עוזר, אבל זה יכול היה להיות גם וודקה או בירה - אם היה מותר. אבל לא. הכיף הכי גדול בליל הסדר, וגם כמה ימים לפני וכמה ימים אחרי וכל זמן שזה נמשך, הוא לגנוב לילדים. לא, לא את האפיקומן. את התירוש. אתם מעקמים את האף עכשיו, תוהים מי נתן לי להיות מבקר יין בעיתון יומי גדול, נשבעים שכבר שנים לא נגעתם בזה, שאף פעם לא שתיתם את זה, אפילו לא כשהייתם ילדים. אבל אני יודע. גם אתם, כמוני, כמו כולנו, מכורים למתוק-המתוק הזה. אתם מערימים חרוסת על המצה, מורחים עליה קצת חזרת תוצרת בית שקיבלתם מהשכן שיודע איך מכינים (מה זאת אומרת איך, שמים משקפי שחייה ומגרדים, זה איך) דופקים ביס מהביצה במי מלח ו... גונבים שלוק מהתירוש. בדיוק כמוני. מה לא? שיט. איזה טמבל יצאתי. שוב...