חברי מועצת סנהדרינק סוגרים חשבון עם השנה שהיתה:
הרפורמה שנכנסה לחיינו ברגל גסה כבר מספיק זמן אתנו כדי שננסה להבין את השפעתה על הרגלי הצריכה שלנו. האם המשקאות הזולים התייקרו פלאים, והיקרים באמת הוזלו? אבירם כץ בארץ הפלאות
שבוע האוכל הפולני אמנם כבר מזמן מאחורינו, אבל אתם יודעים איך זה (ואם את לא יודעים איך זה - אשריכם), פולניות היא לא עדה, היא דרך חיים. ולכן, הרשו לי לפתוח בהתנצלות: לא מדובר כאן בניתוח מעמיק של סיכום שנה, ולא בסקר חובק כל מגובה בשלל נתונים ואנליזות, אלא בסך הכל סיכום אישי ומחשבות על השנה החולפת סביב ענייני הרפורמה. מי פינטז פה על איך הוא מרביץ ג'וני כחול בלי סוף... (צילומים: יח"צ) הרפורמה, שנכנסה לחיינו בקול תרועה רמה בשלהי 2013, כבר מספיק זמן אתנו כדי שננסה להבין את השפעתה על חיינו. למי שלא בעניינים, אז בקצרה, מדובר על אותו השינוי בשיטת המיסוי שהביא - או היה אמור להביא - למצב בו המשקאות הזולים התייקרו פלאים, והמוצרים היקרים הוזלו. באחת הכתבות שהתפרסמו לקראת הרפורמה הכריזו ב"גלובס" בעקבות סקר שערכו כי: "55% יצמצמו את צריכת האלכוהול בעקבות הרפורמה". אז שוב, צריך לחכות ולבדוק את המספרים הרשמיים שיפורסמו עוד כמה חודשים, אבל לתחושתי, וממה שביררתי בקרב חברי - אף אחד לא שינה במיוחד את הרגלי הצריכה שלו, אנשים בוודאי שלא שותים פחות, ובכלל, ההשפעה על השתיין ה'חיצוני' (זה ששותה בחוץ) הייתה מינורית למדי. בפועל, אם בודקים את מחירי הפוסט-רפורמה בפאבים ובמסעדות מגלים שינויים קטנים. הוודקות הבסיסיות, אם היה חשש שלפתע נצטרך להיפרד מ-50 שקל בשביל דרינק פשוט, התייקרו אך רק בשקלים בודדים. ואם מישהו פינטז על ירידת מחירים דרסטית וכבר ראה בדמיונו איך הוא מרביץ ג'וני כחול בלי סוף - הרי שהירידה במחירי המנה של המשקאות היקרים היתה גם היא, נו, מינורית. אז בעצם שום דבר לא השתנה? לא בדיוק. הרבה שינויים דווקא כן התרחשו, אבל בעיקר מאחורי הקלעים, בעוד עבור לקוח שנכנס לבר ומזמין משהו לשתות הדברים עשויים להיראות אותו הדבר. אז בואו ננסה לעשות טיפה סדר.
טס? תביא שיבאס מהדיוטי!
הימים האלו שכל גיחה לחו"ל לוותה בשלל בקשות לבקבוקים מהדיוטי, מאחורינו. הרפורמה הובילה לכך שהמחירים בדיוטי פרי והמחירים בחנויות כבר מאוד קרובים, ואנשים התרגלו שאפשר לקנות וויסקי גם בארץ. מבחינת הדיוטי פרי אנחנו נראה מהלכים מסקרנים מאוד של כניסה לשוק המקומי בשנה הקרובה, אבל לא זה המקום להרחיב על כך. תוסיפו על כך את הנטייה לשתות יותר בבית וגם לארח ופחות לצאת (מיתון, מחאה חברתית, כל השיט הזה שאשכרה גומר לכולנו את הכסף) ותקבלו שינוי של הרגלי קניית האלכוהול בחוץ, כשההבדל על המדף בחנות בין וויסקי זול ועלום שם לבין ג'וני אדום מסתכם ב-20-30 שקלים. אם כך ברור כי המותגים המובילים מתחזקים והאלכוהול הזול והגרוע הולך ונעלם. עד כמה הדבר נחשב לשינוי, כמה דרסטי הוא ומה תהיה השפעתו? נחכה לסיכום של 2015. לפחות, כדי לצאת עם מסקנות חכמות.
אז למה בברים ובמסעדות לא ראינו ירידה דרסטית במחירים?
עד לפני הרפורמה זכו בארץ המחירים של מוצרי הפרמיום למיסוי דרקוני שהוביל למחירים יקרים, מה שאילץ את היבואנים לתמחר אותם ברווח מינימלי. מה שכמובן התגלגל אחורה אל היצרנים, שנתנו מחירים נמוכים במיוחד לשוק הישראלי, אחרת אי-אפשר היה למכור כאן פקק. עכשיו, עם מיסוי נורמלי, כולם רוצים להרוויח. היבואנים כבר לא יכולים לבכות ליצרנים ולבקש הנחות מיוחדות, וגם הם רוצים לגזור את הרווח הלגיטימי שלהם. התוצאה? המחירים ירדו, אבל ללא קשר ישיר למחירי המס שירדו. בקיצור: זול יותר, אבל לא זול כמו שקיווינו. את כל העיקרון הזה אפשר להפעיל גם על המסעדות והברים. אם בעבר הם תמחרו את המשקאות היקרים במכפלת רווח נמוכה כדי להימנע ממחירים שערורייתיים, הרי שעכשיו הם שינו את מכפיל הרווח כדי להפוך את המוצרים שוב לרווחיים. חלק מבעלי המקומות שדיברתי איתם גם הסבירו שבמקום לייקר משמעותית את הוודקה והעראק, הם פשוט בחרו שלא להוזיל כמעט את המשקאות היקרים, וככה האיזון הכלכלי נשמר וכל אחד שותה את מה שהוא רגיל לשתות ומשלם את מה שהוא רגיל לשלם. ויש כמובן יוצאי דופן, ואי-אפשר שלא להזכיר בכתבה כזו את המנזר, בסיס האם של מועצת סנהדרינק, שהיו הראשונים (יחד עם חברת "י.ד", יבואנית הנסי, פטרון, רום אפלטון ושאר טובין) לצאת עם תפריט רפורמה משובח שאיפשר ומאפשר לכולנו לדפוק את הכבד עם ים של סטייל בדמות אפלטון 12 שמחזיר עודף מ-35 שקלים למשל. ועוד נתון חשוב מאוד שקצת נשכח מאתנו, ומזל שיש את בוזנח שהאיר את עיני: עליית שער הדולר ב-15% בשנה האחרונה - מה שכמובן לא תורם לירידת מחירים כלשהי.
מה כן הרווחנו מזה?
צ'ייסרים של הנסי VS על חשבון הבית, מישהו? ממש ימות המשיח. בכל זאת, ההוזלה הנגישה אלינו הרבה משקאות שעד לפני שנתיים מקומם היה על המדף הגבוה, זה שמטפסים אליו בעיקר כדי לנקות אבק. אבל כשההבדל במחיר בין מה שנחשב קטגורית פרמיום (או 'אולטרא פרימיום', אני כבר מבולבל מכל הפרמיומים האלה...) לבין מה שהיה נחשב כמוצר 'ספיד' בסיסי כל-כך הצטמצם (ההוא התייקר וההוא ירד...), אז אפשר למזוג הנסי בצ'ייסר, להפוך את קטל 1 לוודקת עבודה, ולהחליף את הגורדון בטנקירי 10 עבור המרטיני שלנו.
אז מי הכי הרוויח מזה?
תהיתם מה הקטע הזה עם האפרול שפריץ שצץ בכל מקום? פשוט מאוד: משקאות עם אלכוהול נמוך, דוגמת האפרול (11%), נהנים ממס זעום יחסית, מה שהופך את מחירם לאטרקטיבי במיוחד. הקטגוריה הזו, של אלכוהול עד 30%-35%, כבר מתפתחת יפה, ואם להתחיל להמר על 2015, אז נראה ממנה יותר ויותר.
ומי הפסיד מזה?
העראק, כמובן. איך שלא הופכים את זה, העראק קיבל מכה קשה עם עליית מחירים לא הגיונית, וחבל. מאוד חבל. כי עם קצת יותר רגישות וחוכמה צריך היה להחריג משקאות מייצור מקומי ולא להחיל עליהם את שיטת המיסוי הזו. כל תרבות, בכל מקום בעולם, מייצרת לעצמה את האלכוהול המזוהה עימה, והוא אמור להיות המוצר הבסיסי והזול. אבל אצלנו, אתם יודעים, מה בין תרבות ואלכוהול, ולמה שמישהו יתמוך ביצרנים קטנים. עוד מפסידה גדולה השנה היא הבירה, שגם אכלה אותה עם שינוי במיסוי, ועוד קיבלה מלחמה על הראש בול מתי שהמכירות אמורות להגיע לשיא, אבל זה כבר עניין לכתבה אחרת.
אז מה, המטרה הושגה?
המטרה המרכזית של הרפורמה, או לפחות כך זה הוצג, היתה לצמצם את צריכת האלכוהול בקרב בני נוער ואלכוהוליסטים. האם בני הנוער שותים פחות? אין לי מושג. אנחנו כן רואים שמשקאות אלכוהוליים נחותים וזולים הולכים ונכחדים מהמדפים ובטח ייעלמו כליל בשנה הקרובה. בסך הכל, מנקודת המבט שלי הן כצרכן והן כמסעדן, הרפורמה טובה לי. אפשר היה, כמו כל דבר אחר במדינה הזו, לעשות אותה טוב ויותר וחכם יותר, ובכל זאת אני מעדיף את המצב הקיים על פני המצב הקודם.
ומה בשנה הבאה?
השמועות מדברות על כך שקיפניס התחיל דיאטה ונשבע להימנע מבירות בשלושת החודשים הקרובים. אם הוא באמת יעמוד במילה שלו, צפויה שנה לא קלה לתעשיית הבירה המקומית...