שיכורה ואחראית?

בתום אירוע שבו השיכורה שתתה במתינות (יחסית) היא תוהה האם ייתכן שהיא הפכה למבוגר אחראי ואם יכולת השליטה העצמית שלה התעוררה לפתע. התשובה לא מפתיעה

מבין כל הילדים שהקיפו אותי באירוע פתיחת השנה של האוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה, הייתי הכי פחות שיכורה. בסך הכל שתיתי כמה כוסות יין לבן, קצת אדום וכשזה נגמר עברנו למוסקטו די אסטי, שנשפך שם כמו מי ברז. מסביבי השתוללה אורגיה קולג'ית חסרת מעצורים בנוסח סרטי נעורים אמריקאים, וראשי עליי סחרחר. למרות שהצלחתי לאבד את אחת הנעליים שלי באותו הערב, הייתי רחוקה מלהרגיש באגדה קסומה. הייתכן שהפכתי באחת למבוגר האחראי?

מבוגרת אחראית? ובכן, לא. ובכן, אענה על שאלה זו בקצרה: לא. אך למרות זאת, ברגע של בהירות, ולאחר שבוע שלם בו ניסיתי למצוא היכן חטאתי, הבנתי ממי עליי לבקש סליחה. כעת, בהזדמנות חגיגית זו, אני מבקשת להתנצל בפני חברה ותיקה שתמיד הייתה שם עבורי, ומאז ומעולם הפניתי את גבי אליה. סליחה, ידידתי האמביוולנטית, השליטה העצמית. סליחה על שנים של התעלמות על סף ההתעמרות, סליחה על הלעג שהפניתי כלפיך וכלפי אלו שחפצים בקרבתך. סליחה על זה שבכתה ו' לא נתתי לך לעמוד לצדי והמשכתי לישון במקום ללכת לשיעורים, אכלתי אותה כשהמנהלת ביקשה ממני לעבור אצלה במשרד בכל בוקר ולהוכיח שהגעתי בזמן. סליחה על שהתחלתי לעשן בכתה ז' ושצבעתי את השיער לסגול, היום אני מכה על חטא. סליחה על שביליתי את כל שנות התיכון שלי בחוף מציצים, אולי היה לי קל יותר היום בשיעורי הכימיה. סליחה על עשור בו חייתי מהיד לפה, עם אפס חסכונות ועשרות אלפי שקלים מתחת לאפס, הבנק שלי מודה לי בכל חודש, ככל הנראה לשארית חיי. סליחה על שלמרות שידעתי, תמיד התאהבתי בבלתי אפשרי, על כך הלב שלי לעולם לא יסלח לי. סליחה על עשרות לילות של שכרון חושים, המוח שלי לעולם לא ישתקם. גם היום, כשאני אדם בוגר שאמור היה ללמוד את הלקח, אני ממשיכה להתעלם ממך בבוטות, ולא לעמוד בפיתויים שהחיים מעמידים בפניי. אני מתנצלת שליטה עצמית, התסלחי לכסילה שכמותי שלא לומדת מטעויות? תסלחי לי שלמרות שאין לי גרוש על התחת, כשמציעים לי לקפוץ מברה לאלבה ולאכול ממיטב האוכל הפיאמונטזי אני לא יודעת לסרב? ועל כך שכשמציעים לי לנסוע לבולוניה כדי לרקוד את עצמי למוות אני עולה על הרכבת הראשונה מבלי לחשב הוצאות נסיעה מיותרות? ועל כך שאני מרגישה את עצמי תופחת מרגע לרגע, ואני לא מפסיקה לנשנש אפרטיבו לצד שפריץ קמפרי עמוס בסוכר, תסלחי לי? ומה עם העניין הזה של האהבה, הרי בטוחני שכשתגיע האהבה הבלתי אפשרית הבאה, אפול גם שם שוב, כי מה אני אמורה לעשות שליטה עצמית'לה? זו לא אני, זו את - את פשוט לא מפתה מספיק. אז אשאר לי כאן, נטולת עמוד שדרה ומעצורים, עם סנטר כפול, צמיגי צד, צלוליטיס, מינוס בבנק, ריאות פצועות, מוח מרוקן ולב שבור, ואחגוג את חוסר יכולתי להשתכר לצד סטודנטים הוללים בני 19, שסוללים את דרכם לעבר חיי שיכורים נלוזים או בורגנים אדישים, בעוד את, השליטה העצמית, מביטה בי מלמעלה בהתנשאות, מרצדת לי בצדדים של העיניים ועושה לי כאב ראש תמידי. מצד שני, אולי הכאב ראש הוא לא ממך, וזו בכלל לא אני שמבקשת סליחה עכשיו, אולי אלו הם רגשות האשם של ההאנג אובר ממסיבת פתיחת השנה, ומחר זה יעבור. יכול להיות שהייתי שיכורה יותר משזכרתי.