לניר קיפניס נמאס שמאשימים את האלכוהול באחריות לתאונות דרכים ויש לו תזכורת עבורכם - לתאונות אחראי הנהג - לא בקבוק האלכוהול
ניר קיפניסמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
לניר קיפניס נמאס שמאשימים את האלכוהול באחריות לתאונות דרכים ויש לו תזכורת עבורכם - לתאונות אחראי הנהג - לא בקבוק האלכוהול
ונפתח בידיעה מרעישה: אלכוהול לא הורג אנשים. בטח לא בצריכה הגיונית, בטח לא מיד, בטח לא בתאונות דרכים. לעומת זאת, אנשים אחרים כן הורגים אנשים, לפעמים כן בתאונות דרכים.
למה אני מבלבל לכם את המוח עם המובן-מאליו? כי נדמה שבישראל של חגי-ישראל 2014, אפילו המובן מאליו זקוק להגנה מכמה פופוליסטים, אלה שהתמקדו השבוע בבקבוק הוויסקי שגרם לכאורה לתאונה הקטלנית בבקעה.
אנשים הם אלו שמבצעים רצח, לא האלכוהול (שאטרסטוק) אנשים הם אלו שמבצעים רצח, לא האלכוהול (שאטרסטוק)
כמה צבעוני היה הבקבוק הזה השבוע, על רקע המתכת המרוסקת והדוממת: בקבוק ג'יימסון ירקרק, נוצץ לו בשמש המדבר כברק המתכת של אקדח מעשן שזה עתה בוצע בעזרתו רצח.
וזה הזמן לחזור ולהזכיר את המובן מאליו: וויסקי לא גורם לתאונות, וודקה אינה גורמת לתאונות, ג'ין אינו גורם לתאונות- ואפילו, תתפלאו, גם לא יין, בירה, עראק או מרגריטה-פסיפלורה (אם כי האחרונה עלולה לגרום לכאב-בטן וכן לבעיות מגדר). מה כן גורם? האידיוט שמחליט ללגום מהם ואז, כטוב ליבו בדרינק, לנהוג.
ייאמר מיד, בניגוד לחוקרי המשטרה הפזיזים ולכתבי-החצר שלהם שמיהרו כבר לחרוץ את דינו של הנהג הפוגע (שנכון לכתיבת מילים אלה עדיין נאבק על חייו), אני לא מתכוון להיות נחרץ כל-כך באשר לנסיבות התאונה ולדבוק בכלל לפיו האיש זכאי עד אשר תוכח אשמתו (ולמען הסר כל ספק: אם יתברר שאכן נהג בגילופין, אצטער על כך שלא ניתן על פי החוק לשפוט אותו כרוצח), אבל בואו נניח לרגע שאכן כמה לגימות של וויסקי השפיעו על ההחלטה לצאת לאותה עקיפה קטלנית. האם אז הוויסקי אשם או הרוצח-כביכול שלגם ממנו בעודו נוהג?
וזהו, חברים, לב העניין: אנחנו נוטים להאשים בקלות רבה מדי כל מני משתנים מתערבים בחיינו. בקלות רבה מדי אנחנו מאשימים את מערכת החינוך בחוצפתם של ילדינו – מבלי לזכור שמאה אחוזים מהאחריות לחינוך ילדים מוטלת, קודם כל, על הוריהם.
אנחנו מאשימים את "הממשלה" ב "מצב", מבלי לקחת אחריות על כך שאנחנו בחרנו בה.
אנחנו מאשימים את בן/בת-הזוג, את הגשם, הבוס, השרב או השופט, אבל נמנעים מלקיחת אחריות על האדם היחיד שעליו אנו מופקדים באמת, זה שמציץ בנו בתימהון מהמראה שבמקלחת.
בקבוקי וויסקי יש על המדפים בחנות המשקאות – הם לא הורגים (בהנחה שלא תנסו לשתות את כולם בערב אחד).
גם הבקבוקים שעל הבר אינם הורגים, ואפילו, החזיקו חזק, בקבוקי וויסקי שמוחזקים ברכב אינם הורגים (שלמרות שבגל החקיקה הפופוליסטית היו גם כמה מטומטמים שהציעו ברצינות לאסור בחוק שינוע של בקבוקי אלכוהול ברכב פרטי שלא בתא המטען...).
היחיד שהורג בסיפור הזה הוא המטומטם שהחליט לשתות ולנהוג (שוב, במקרה שלפנינו, צריך להקדים למשפט הזה את המילה "לכאורה").
הבעיה היא שכבר למדנו איך הדברים עובדים: במקום לאכוף ביתר שאת את החוק הכי וותיק בספר חוקי האלכוהול – לא לשתות ולנהוג, ינצלו כמה פופוליסטים את ההזדמנות לקבל כמה שורות מחמיאות בעיתון ויחפשו עוד איזה חוק מטומטם שיאפשר להגביל את צריכת האלכוהול.
בניגוד להם שאחראים רק לבחירתם-מחדש, מכם אני מצפה לקצת יותר: שתו באחריות.
