יותר מידי אנשים מציעים כאן יותר מידי חוקים בנושא האלכוהול. ניר קיפניס מסביר כי אינפלציה של חקיקה לא תפחית את תופעות הלוואי שכרוכות בשימוש לא אחראי בו. מה שכן, היא תגדיל את ההוצאות של כולנו ואת תקציב הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, רשות שאפילו שמה הוא בעייתי
יאיר גלר, מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, נראה אדם שפיו וליבו שווים. הוא איש רהוט ואף נעים, לפחות ככל שהתאפשר לי להכירו במסגרת התכנית שהקדישה רשת ב' של קול ישראל לרפורמה באלכוהול.
יחד עם זאת, כשעוזבים את האיש ועוברים אל האישיו, קשה להשתחרר מההרגשה שהרשות היא גוף ציבורי שמתוקצב מקופת המדינה, לכאורה למעננו - ולמעשה על חשבוננו, וכמו כל גוף ציבורי שחי מתקציב, הוא צריך להצדיק את התקציבים שמהם הוא נהנה. גלר זוקף לזכותו את מעשה הרפורמה במס על האלכוהול. באוצר דווקא טוענים אחרת: עם כל הכבוד למלחמה בצריכת אלכוהול, אומרים גורמים בכירים באוצר, לא זה מה שעמד לנגד עינינו, אלא השוואת המיסוי בישראל למקובל בארצות ה-OECD. האמת היא שלציבור זה לא משנה: רובו במילא עוין את הרפורמה, כך שלא בטוח שיש כאן בכלל קרדיט לחלוק.
מה שכן משנה לי כ"ציבור", הוא האינפלציה בחוקים ותקנות שנוספו לתחום בשנים האחרונות שמאפשרים לרשות שבראשה עומד גלר להציג קבלות על עשייה. נתחיל ממה שאין לגביו מחלוקת: קטינים לא צריכים לשתות אלכוהול. כאב לשלושה ילדים אני מניח שדעתי אינה שונה מזאת של גלר. ההבדל הוא בגישה.
גלר גאה בחוקים ותקנות שמאפשרים למשל לשפוך אלכוהול שנצרך בפומבי, כמו גם ביוזמה שהוא מקדם להגבלת הפרסום לאלכוהול ומוצריו. כהוכחה לצורך בחוקים הללו הוא שולף סטטיסטיקות מדאיגות של עלייה בצריכת האלכוהול בקרב ילדים ובני נוער. כאן בדיוק מתחילה המחלוקת שלי עם גלר: לפי החוק במדינת ישראל, אסור למכור אלכוהול לקטינים. לו החוק הזה היה נאכף ברצינות, לא היה צריך להילחם בקטינים שהתיישבו ללגום וודקה בגינה הציבורית. שמעתם על בעל סופרמרקט שנכלא בגלל שמכר וודקה לקטין? על אח-גדול או סתם עובר אורח ששילם בחירותו אחרי ש"התנדב" לסייע לקטינים לרכוש אלכוהול? על בעל מועדון שנעצר אחרי שנמצאו בתחומו שתיינים שטרם מלאו להם 18? אם המשטרה ובתי המשפט היו מתייחסים למי שמוכר או מסייע למכור לקטין משקה אלכוהולי, כמו למי שמנסה למכור לקטינים סמים, אני בטוח ש-90% מהבעיה הייתה נפתרת.
ואגב שפיכת משקאות: לא אשכח את אותו הבוקר שבו ירדתי לחוף, ישבתי לי בשלווה למרגלות אחד המזנונים ולגמתי לי בירה. במרחק של 20 מטרים ממני ישבו גבר ושתי נשים ושלפו מתוך תרמיל בקבוקים של וודקה ושל מיץ-תפוזים. בתוך דקה עטו עליהם קרוב לעשרה שוטרים ופקחים שהשפילו אותם לעיני כל החוף. כמובן שכמו בכל מקרה של אכיפת נוסח משטרת ישראל, גם כאן הקורבנות היו חלשים: לא קטינים ולא אלימים, אלא סתם שלושה חברים צעירים, כבני 30-20 שלא היה להם מספיק כדי לשלם 30 שקלים, כמוני, על חצי ליטר בירה באזור "המותר". אז אולי במקום לשלוח שוטרים לחפש בקבוקים שאפשר לשפוך, מוטב היה לשלוח אותם לסגור פיצוציות שמוכרות וודקה לקטינים?
נהיגה בשכרות למשל, היא עוד נושא שיש לגביו חקיקה ברורה מאוד, והיא גם ההוכחה שהעיקר הוא האכיפה: מיליון מסעות הסברה לא עשו את מה שעושים לאחרונה צוותי המשטרה שנמצאים כמעט בכל פינה בסופי השבוע ומבצעים בדיקות אלכוהול. במקום שיש בו אכיפה טובה וענישה מרתיעה (אגב, אם גלר יציע עונש מינימום של מאסר בפועל ושלילת רישיון הנהיגה לצמיתות על עבירה שנייה של נהיגה בשכרות – למי שכבר הורשע פעם אחת, אני אהיה הראשון לתמוך), יורדת פלאים המוטיבציה לעבור על החוק.
במקום להתברך בצמצום התופעה של נהיגה בשכרות, עסוקה הרשות ביח"צנות של אסונות. גם גלר מודה שאת הרוח הגבית הגדולה ביותר שקיבל לפועלו, הוא קיבל כאשר אירע איזה אסון – למשל הריגתו של קרפ בידי צעירים שיכורים בחוף תל-ברוך לפני כמה שנים (כמעט כתבתי רצח, אבל הפושעים הורשעו רק בהריגה, כי בישראל גם בתי המשפט הם לא יותר מבדיחה עצובה). לכן באופן פרדוכסלי, מה שטוב לרשות כדי לקדם את ענייניה, הוא ריבוי מקרים מהסוג שהיא אמורה למנוע...
כדי להראות המשך של עשייה, עסוקה עתה הרשות בקידום חקיקה שתגביל את פרסום המשקאות האלכוהולים. למען חס וחלילה לא יחשוב מישהו שאלכוהול זה קול. בתור אחד שדווקא כן חושב שאלכוהול זה קול (נניח שהיו מכחידים את כל האלכוהול שבעולם: לצד מניעה של תאונות ואלימות, היינו מאבדים גם חלק ניכר מיצירות המופת שבמוזיאונים, מהסרטים הנפלאים ביותר בכל הזמנים, ממחזות, ספרים ושירים שהיו לנכסי צאן ברזל ושנכתבו תחת השפעת אלכוהול), מפריעה לי ההאחדה שלו עם תחום הסמים. סמים נמצאים מחוץ לחוק (אפשר להתווכח למה, אבל בואו ונשאיר את זה לדיון אחר) והסחר בהם הוא עבירה פלילית.
אלכוהול, לפחות בינתיים - ולמעט בכמה מדינות שאני בטוח שאף אחד מאיתנו לא רוצה לגור בהן, הוא חוקי לגמרי. כלומר כל החוקים הדרקוניים שחוקקו כאן לאחרונה נגד האלכוהול, הם ניסיון להצר את צעדיו של עניין חוקי, בגלל הנזק-לכאורה שהוא גורם. למה הדבר דומה? לאיסור פרסום לרכב, בגלל ששימוש ברכב עלול לגרום לתאונות דרכים. הנה רק בימים האחרונים אירעו מקרים טראגיים של פעוטות שמתו לאחר שהושארו ברכב. האם מישהו החליט כתוצאה מכך לאסור על הסעת תינוקות במכוניות?
אני מודה שתהום אידיאולוגית פעורה ביני ובין התפישה שמנחה את פעולת הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. אני חושב שהיסטורית – מיום שלמד האדם לזהות שיש לו ראש, הוא מחפש דרכים יצירתיות לדפוק אותו - וכל ההגבלות בתחום נועדו לשרת את הדת, הצבא או המדינה – ובדרך כלל את שלושתם גם יחד, כדי להפוך אותנו לאמצעי ייצור יעילים. אלא שמאחר ועל האידיאולוגיה כנראה לא נסכים לעולם, אני משתדל לצמצם את הויכוח בינינו לפרקטיקה, והפרקטיקה היא שצריך לקבוע מספר מצומצם ככל האפשר של חוקים ותקנות – ואותם לאכוף בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.
כל אינפלציית החקיקה בתחום, לא תפחית את כמות מקרי האלימות, הפשיעה והתאונות שקשורים באלכוהול. מה שכן, היא תאפשר לרשות להציג קבלות על עשייה – מה שבטח יסייע לה לזכות בעוד קצת תקציבים על חשבוננו.