למרות הכל, אפשר עדיין לצאת ולראות את הארץ היפה שעודנה כאן, צריך רק לצאת החוצה ולהביט. לחפש קצת. ואז יש...
חיליק גורפינקלמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
למרות הכל, אפשר עדיין לצאת ולראות את הארץ היפה שעודנה כאן, צריך רק לצאת החוצה ולהביט. לחפש קצת. ואז יש...
אתה מתקרב לשער. ומתקרב עוד קצת. וזה כבר שטח שיפוט הכנסת, ואתה עובר את המחסום ואת השומר החמוש. ועדיין לא הגעת. השומר כבר יודע לאן אתה הולך. לפי המשקפת התלויה על צווארך. אתה עובר אותו ופונה שמאלה ממש בצמוד לגדר של הכנסת עליה תלויים שלטים קטנים - "שטח חסינות הכנסת".
חיליק טור עצמאות - אווירה אתה מבין שיכול להיות אחרת. עדיין. כי יפה כאן. וכי יש כאן אנשים. ואנחנו עדיין כאן... (צילומים: חיליק גורפינקל)
אתה יורד בשביל הצר ואז פונה בין העצים ופתאום אתה בגן-עדן. בתוך צריף עץ קטן וצר ובו חרך צר בחלקו התחתון של אחד הקירות, אתה מתיישב - בואו נפסיק כבר עם ה'אתה' הזה, כי זה כמובן אני – ובכן, אני מתיישב עם בני הבכור על הספסל ובשקט בשקט, כשהתנאים מאפשרים את זה, אנחנו מתבוננים בציפורי השיר שבאות לשתות מים מהבריכה המלאכותית הקטנה ולאכול קצת פירורי לחם או ירקות שהשאירו להם מתנדבי התחנה. מדי פעם עולה צב מן המים. לפעמים מגיח דורבן מן הסבך. שלדג לבן חזה יושב על ענף ומחכה לצפרדע. ירקון מתרחץ במים. נקר דופק על עץ.
אחר-כך יורדים בשביל המקיף את הבריכה ונבלעים בסבך שמעל גן סאקר. עוד כמה שעות הכל יתמלא כאן בעשן מנגלים ורעש. אבל עכשיו שקט. שאריות פריחת האביב עדיין מנקדות את השטח בצהוב, אדום, סגול וורוד. יש אפילו אירוס אחד. וזעתר, שקדים ירוקים, מרווה, שומר בר. ושקט. שקט.
לפני שחוזרים הביתה, עוברים בבית-הקברות הישן הצמוד לתחנה לחקר ציפורי ירושלים. בימי שני וחמישי מגיעים לכאן מאות אנשים שמבקשים ישועה מהאדמו"ר מזוועהיל זצוק"ל. בית-הקברות מלא פתקים שמספרים על הניסים שחולל האדמו"ר המת לאלפי אנשים. עץ אחד מכוסה באלפי שקיות ניילון שקושרים אליו המאמינים כסגולה בדוקה.
לפעמים, בשעת רצון, כשאתה יושב כאן בשקט ומביט בציפורים, אפילו כשכבר עולים ובאים הקולות הרמים והעשן מגן סאקר וגן הוורדים, אתה מבין שיכול להיות אחרת. עדיין. כי יפה כאן. וכי יש כאן אנשים. ואנחנו עדיין כאן.
ואפשר עדיין לצאת ולראות את הארץ היפה שעודנה כאן מאחורי שלטי הפרסומת ומתחת להררי הזבל ולצידי כבישי האספלט המהירים ומול עיניהם של המיליונים הטרודים והממהרים והמקללים והדוחפים. צריך רק לצאת החוצה ולהביט. לחפש קצת. ואז יש.
יש בארץ ציפורים יותר מאשר ברבות מארצות העולם (כ-540 מינים שנצפו כאן במשך השנים והספירה נמשכת. רק בפארק הירקון ותל-ברוך ספר בני הבכור 120 זנים שונים בארבעת החודשים האחרונים), תנים (אזור ראש ציפור בפארק הירקון מלא בהם), שועלים (תל-ברוך), צבאים (ארסוף), צבועים (בה"ד 1), קרקלים, אולי אפילו נמר אחד, פראים, ערודים, יחמורים, פרחים, פרפרים (שניהם בחצר מתחת לבית), גפנים, עצי שסק (בשביל הכניסה שלי ואולי גם שלכם) עצי לימון ותפוז.
ויש אנשים. אשכנזים, מזרחים, ערבים. דתיים. חילוניים.
ויש שמש ושמיים ואוויר. ועראק. ובירה. טוב, גם יין.
ואפשר לנסוע רחוק (יחסית) או קרוב, ולהדליק אש ולצלות שיפודי פרגית וחצילים וקבאב, ולשתות עראק עם קרח, ולאסוף אחר-כך את הזבל. ועד שאוספים אפשר להביט בכוכבים, לשכב על הגב, לנשום, להחזיק ידיים, לשמוע מוזיקה, לצחוק, לקטר על המצב אבל לזכור שיש עדיין מקום. וגם אם הוא הולך ונגמר, והמריבות עליו רק מחמירות, הוא עדיין כאן. אם נתחלק בו יהיה אפילו יותר מקום, אבל עד שהנס הזה יקרה, כדאי לצאת ולפגוש אותו.
קחו בקבוק עראק אשקלון ושש בירות גולדסטאר בצידנית, חבילת שיפודים וקבאב מאבו חילווה, שלושה חצילי בלאדי מהירקן ליד, כמה פלפלים אדומים, כמה תפוחי-אדמה עם בוץ (הכל מאותו ירקן) עטופים בנייר כסף אותם תשתלו בתוך המנגל החד-פעמי, חבילת גחלים שתרפד את תחתיתו, כמה נרות עטופים בנייר טואלט שתדליקו בכל פינה ובמרכז המנגל (טריק של אודטה שיעזור לכם להדליק את המנגל אם אתם לפלפים כמוני), שמיכה, פותחן, כוסות חד-פעמיות, קרח מתחנת הדלק, וכמובן - את בני ובנות זוגכם והילדים, אם יש, או החברים וצאו.
לאו-דווקא ביום העצמאות. בכל יום. צאו. עשו שלום עם הסביבה, עם עצמכם, עם השכנים. חגגו את עצמאותכם. העניקו אותה לשכנים. הישארו בחיים.
חג שמח!
