מה אוהבת מיכל? רק אלכוהול?

אחרי שהחליטה לשבור את מעגל הבדידות יצאה השיכורה לדייט ראשון מוצלח. ואז לדייט שני - שנגמר באסון

שיכורות לא יוצאות לדייטים. הן פשוט לא יודעות איך. הן הולכות לטייל ומוצאות בחור נחמד לבלות איתו את הלילה רק כדי לשכוח ממנו למחרת, אבל הן לא מסוגלות לחלוק את זמן צריכת השתייה המוגבל שלהן עם אדם זר. לא, לא, לא! מתוך הידיעה הזאת שנשטפה בהמון בדידות, החליטה עבדתכם השיכורה להתחיל לצאת לדייטים. ואיזו דרך יותר טובה יש להתחיל לצאת לדייטים מלפתוח חשבון באתר הכרויות?

בטקס שכלל שתיית 3 בקבוקי יין ואכילת הרבה גבינות, פתחה שיכורתכם הנאמנה חשבון באתר שנקרא OKCupid. באתר יש המון גברים ונשים שכולם רוצים למצוא אהבה בעולם הקר, וברור שהשיקולים שמנחים אותם רציונליים בלבד והמהות היא חסרת חשיבות. אחד הדברים הראשונים להם נדרשתי כשפתחתי חשבון הוא לכתוב "על עצמי". אוח, כמה אני שונאת לכתוב על עצמי. אז במקום לכתוב "על עצמי" עשיתי קופי פייסט למה שכתבתי "על עצמי" באתר של סנהדרינק. הרי איזו מסננת טובה יותר מזו יש לכל הסחלה שמסתובב היום באתרים הללו? וככה כתבתי: "מיכל לויט, ילידת תל אביב של שנות ה-80, מילצרה, בירמנה, תיקלטה ורקדה בכל חור בעיר ובין לבין שוטטה ברחובות בתוך מערבולת של לילות הוללות כשהיא מפזרת את עצמה לתוך ברים אפלוליים ושיחות שיכורים. כתבת לשעבר במדור האוכל של טיים אאוט ובהווה עוסקת בשיווק בתחום הקולינריה, ותוך כדי כל אלו דואגת להשקות עצמה עד דלאידע לפחות 3 פעמים בשבוע, כי אחרת מרגישים וזה כואב". וזה מצחיק שככה כתבתי. כי באותה המידה יכולתי לכתוב: "מיכל לויט: בעעעעעעעעעע-קיא-קיא-מקיאה-על-עצמה-לא-יודעת-ללכת-על-עקבים-עושה-בושות-לא-זוכרת-חצי מהדברים-שמתרחשים-סביבה-אלכוהוליסטית-סקס-דוחה-גרביונים-קשים-להסרה-בעעעעעעעע-לא-יודעת-להקדיש-זמן לבן-זוג-לא-יודעת-איך-להיות-קשובה-איפור-מרוח-לק-לא-מסודר-מוציאה-את-כל-הכסף-על-משקאות-הבל-פה-שומן עודף-אדום-או-לבן-סוכר-גבוה-איפה-הריון-איפה-ממלמלת-מלמולים-נרדמת-במקומות-משונים-חסרת-תחושה-חיצונית ופנימית-נטולת-רגשות-אבל-אפילו-יותר-גרוע-הדחקה-זה-הסוף. (בעע)". למרות זאת, למרבה הפלא, לא מעט בחורים החליטו שכדאי להם לנסות את מזלם ויצא שאחד, שאתרע מזלו, נפל עליי ביום בו הרגשתי מספיק טוב עם עצמי כדי לצאת איתו לדייט. בדייט הראשון הוא הציע לוציפר, ואני לא גיליתי שזה בית שני לי. היה זה יום ראשון - ואמרתי שלום לכולם כהרגלי. באותו השלב זה עוד עשה עליו רושם. הדייט השני קרה במפתיע, כי ככל שהזמן עובר ואני חושבת שאולי מישהו יכול להיות טוב עבורי, ככה גדלים הסיכויים שאסכל את העומד לבוא. אף על פי כן, ולמרות החששות הבלתי מוצדקים שלי (הוא היה חמוד - חתיך, חיוך שובה לב, כותב כמו שד, עם עיניים מחייכות ולב טוב), החלטתי לתת צ'אנס.

מהרגע שהוא נתן לי לקבוע את הלוקיישן והשעה לדייט הכל היה אבוד. הבסטה זה לא מקום טוב לדייטים, בטח לא עבורי. הבסטה זה בית, זה אהבה ראשונה, ובעיקר, זה מקום נהדר להשתכר בו - אבל לא עם דייט שני ובטח שלא ביום שישי אחר-הצהריים ( שאם הייתה לזמן הזה צורה, הרי שהיא הייתה מקדש שאין יוצא ממנו ואין נכנס אליו). מהרגע בו התיישבנו, אני וההוא עם החיוך בעיניים, כל מה שרציתי זה שהוא ילך וישאיר אותי שם לאחר צהריים אופייני ובודד של שישי פרוע. כרגיל, לא הצליחה השיכורה להיפרד בצורה שתשאיר מקום לספק: בום טראח מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע! אנא מיכלי, לא להצטער! מיד נביא לך בלון אחר! וכך, לאחר פרידה אגרסיבית וגועלית, חזרה לה השיכורה אל מקום מושבה בבסטה והשתכרה… והשתכרה… והשתכרה… ופתאום נפל העפרון, וזה סוף הזכרון ):