לוראנס פאלר, ייננית יקב וואיינבאך מאלזס, הלכה לעולמה. יוסי בוזנח נזכר במפגש איתה ונושא מילים לזכרה
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
לוראנס פאלר, ייננית יקב וואיינבאך מאלזס, הלכה לעולמה. יוסי בוזנח נזכר במפגש איתה ונושא מילים לזכרה
לפני כחודש קראתי שקתרין ואלט, הבעלים המרשימה והדומיננטית של שאטו טרופלונג - מונדו, מתה לאחר שגם אותה הכריע הסרטן. ואלט נחשבה לרוח החיה שהעלתה את קרנו של היקב הנהדר הזה מסנט אמיליון. לא הכרתי אישית את קתרין אך את יינותיה הכרתי והערכתי עד מאד.
אתמול חזרתי מנסיעה לחרז והידיעה הראשונה שקראתי הממה אותי. לוראנס פאלר מתה הייתה הכותרת, ואני קורא שוב, בטוח שעיני מטעות אותי ולא בה מדובר. קורא והלב בוכה. כן לוראנס אכן מתה. הייננית האדירה הזו של יקב וואיינבאך מתה בחטף מהתקף לב קטלני. רק בת 47, בדיוק בגילי. גם כשאני כותב את השורות האלה, כואבות לי האצבעות בהקלדת כל אות.
לוראנס, קולט וקתרין פאלר לוראנס, קולט וקתרין פאלר
את משפחת פאלר אני מכיר משנת 1999, פגשתי את קתרין פאלר, אחותה של לוראנס בתערוכת וינאקספו. מי שפוגש את קתרין בפעם הראשונה יבין את תחושתי. נשימתך נעתקת. היא גבוהה, מרשימה ומלאת כוח ובו זמנית כל כך נינוחה וחסרת פוזה. קשקשנו והתחברנו וקתרין הזמינה אותי לבוא לבקר ביקב בפעם הבאה שאגיע לצרפת. זה קרה כמה חודשים לאחר מכן, ביקרתי בתערוכת היין הבורגונית "גראן ג'ור דה בורגון". התקשרתי לקתרין לשאול אם אפשר להגיע והיא נענתה ברצון. המשכתי לאלזס. תוך פחות משלוש שעות חציתי את המרחק בין שאסאן מונטרשה בה שהיתי, וקייזרסברג, בה שוכן היקב. קלו דה קפושין הוא שמה של האחוזה, היא נמצאת ממש למרגלות גבעת שלוסברג, הגראן קרו הראשון של אלזס ואחת מחלקות היין המרשימות ביותר במחוז כולו. שמה של האחוזה ניתן לה על שם המנזר הקפוצ'יני שהוקם בו בתחילת המאה ה-17, במהלך המהפיכה הצרפתית הולאמה האחוזה ונרכשה לאחר מכן על ידי משפחת פאלר בשנת 1898.
דור שני למשפחה היה תיאו פאלר אשר נחשב על ידי רבים ללוחם הכרת האיכות והבידול החשוב ביותר שצמח באזור. לא מעט בזכותו זכו סיווגי היין של אלזס להכרה רשמית בשנת 1962. כאשר הלך לעולמו בשנת 1979 לקחה על עצמה אשתו את ניהול היקב והמשך ייצור יינות האחוזה. משימה לא קלה בכל תקופה, בטח ובטח באזור מאד שוביניסטי שבו אצולת היין המקומית גברית וכלל לא הקלה על חייה.
בנחישות אדירה, בחוכמת חיים מופלאה ובמגע נשי, מעודן, מחוכם אך חזק ואינו מתפשר מאין כמוהו, ניהלו בנות משפחת פאלר את ייצור ושיווק יינות היקב. האם בהשראתה הרבה, הבת הגדולה קתרין על השיווק והמכירות והקטנה לוראנס על הייצור והכרמים.
כשהגעתי ליקב כבר חיכו לי קתרין ואמה בחוץ. מברכות אותי בחיוך גדול, והחיבוק שקיבלתי היה חם ואישי, כאילו מדובר בבן משפחה שלא ראו זמן רב, ולא באורח שהגיע ליקב לראשונה.
ניסיתי להבין לאן הגעתי, הנסיעה לאורך חומות היקב לא אפשר להבין את מבנהו וסגנונו, רק כשנכנסים פנימה ועוברים את פלג המים הקטן שעל שמו נקרא היקב וואיינבאך – פלג יין - מבינים את יפי המקום. אך מלוא יופיו מתגלה לך רק כאשר מטפסים אל הכרם הנפלא של המשפחה על גבעת שלוסברג.
קתרין הציגה את אמא ואמרה שאחותה לוראנס בכרם ותיכף מגיעה. קיבלתי כוס יין לבן, ריחני ומלבב ותוך כדי שאני מדבר איתן טעמתי אותו. במין חוסר תשומת לב מטופשת. לא הייתי מרוכז, נפעמתי מהמקום, מתרגש מעט מקולט פלאר שהסתכלה עלי ובלי שדיברה מילה באנגלית. נראה היה שהיא קוראת אותי כמו ספר פתוח. טעמתי את היין בלי משים והוא הכה בי באוסף עצום של ריחות וטעמים. מעולם לא טעמתי קודם משהו שכזה. כמעט בלי אוויר שאלתי מה זה? הן לרגע נבהלו שהיין לא תקין והתנצלו שהוא פתוח כבר מהבוקר. אני כמעט רציתי לקבור את עצמי. נפלא אמרתי. לא טעמתי כזה דבר מימי. זה היה מן שילוב של עדינות וכוח. של רכות שעוטפת אותך ומקלפת ממך את כל ההגנות. של משרעת ארומטית שלא חוויתי קודם. צוף ודבש, תפוחים מסוכרים, אשכוליות ואפרסקים. מן ניחוח פרחוני של אויר פסגות שמאיים לפוצץ את הריאות ואתה מסרב להפסיק לשאוף אותו אל תוכך. זה תקף אותי מכל עבר, עטף אותי מכל כיוון. המרקם היה כל כך חלק ובעדו שוב דהרו אלי מוחי נפלאות טעמיו. כל זה עטוף במין חמיצות קסומה המשאירה אותך חסר מילים. מה זה שאלתי שוב בעיניים מנצנצות מדמעות אושר והפתעה. ריזלינג שלוסברג קווה סאנט קתרין 1988 ענתה קתרין. טעמתי יינות רבים וטובים, אך את זה לא אשכח כל חיי. זמן רב לאחר מכן כשישבנו באירוע בחברת הכרם ואריאל אפשטיין שאל אותי איזה יין אחד בלבד הייתי לוקח איתי לאי בודד. התשובה היתה מיידית, בלי שניה של ספק. ריזלינג שלוסברג קווה סאנט קתרין! היה שקט לרגע. הוא חשב שאני צוחק. אתה? כן, עניתי, ומוכן לארוז ברגע זה.
כמה דקות אחרי הגיעה לוראנס, שונה לחלוטין מאחותה, שיערה בהיר, עדינה ומחוייכת. במבט שני ניכר עד כמה חזקה היא. ומבט עיניה עוצמתי וחודר. אפילו יותר מיינותייה.
מה הוא שותה היא שאלה, ענו לה, ונתנה בי מן מבט של התחלת מהסוף.
נכנסנו אחריה למרתף היין, כולו חביות ישנות, מפוסלות ומרשימות. בנות 2,000 ליטר אם אני לא טועה. לוראנס מיהרה להסביר לי שזו האכסניה המושלמת ליינות אלזס, עידון והתבגרות מאופקת. בלי שמץ של ראוותנות. עברנו וטעמנו כל זן וחלקה. כשאני מסוחרר משלל הטעמים והדיוק ומופלא הקיים ביינותייה. והיא, במין הכרה מלאה באיכות היין ובלי יהירות, הסבירה את יופייה של אלזס, את יחוד אדמתה, את השילוב הכל כך נדיר שיש בה, פסיפס יחודי של קרקעות, זנים ומקרו אקלים. שאין כמותו בעולם כולו.
נכנסנו הביתה והן הזמינו אותי למטבח, מי עוד מזמין אותך לשבת איתו במטבח. המקום הכי חשוף שיש למארח. הוא היה לא גדול, קירות עבים של מרתף, במרכזו שולחן אלון ענק שלא אפשר חלל רב סביבו. ספסל מצד אחד וכסאות מן העבר השני. ותנור שנראה היה שממלא את כל החדר. אותי שמו בראש השולחן וקולט ניהלה את ההצגה. שתי בנותיה מתקשרות איתה ובניהן בניד ראש. ואני מתמכר למשפחה הזו יותר מרגע לרגע. טעמתי הכל, מדי פעם יצאה קתרין וחזרה עם בקבוק נוסף. הבצירים הלכו והתרחקו, ואני הרגשתי שאיני רוצה לצאת משם לעולם. הייתי איתן במטבח יותר מארבע שעות. ברגע של חיוך שאלתי את האם איך זה שיש יין שנקרא שמון של של כל אחד מבני משפחה חוץ ממנה. קתרין תרגמה לה והיא פרסה ידיים ואמרה, הן הבציר שלי, הכי טוב בעולם. וחשבתי לעצמי. צודקת בכל מילה.
נפרדתי מהן בצער רב, תוך שאני מבטיח שאבוא לבקר שוב ושאעשה כל שביכולתי בכדי לייבא אותן לישראל. ואכן ביקרתי בוואינבאך עוד מספר פעמים, לבדי ועם קבוצות, אך תמיד יסרני מצפוני על שלא הצלחתי לייבא אותן לישראל בעצמי. כיום הן משווקות בארץ על ידי ענת ורפאלה מג'יאקונדה ולשמחתי אוכל להגיד שלא יכלו לבחור לעצמן מפיץ נכון מהן. מקצועיות, מלאות בלהט היקב שהן משווקות וממתגות אותו במקומו הנכון.
מחשבותיי כל העת עם המשפחה הנהדרת הזו, כואב אני את כאבה העצום וליבי נצבט בכל רגע שאני חושב על קולט ועל אובדנה הבלתי נתפס. כולי תקווה שהן יאזרו כוח וימשיכו את מפעל חייהן האדיר. זכרה של לוראנס נצור עימי ונפלאות מעשה ידיה ילוו אותי בכל פעם שאטעם מיינות היקב.
