לרגל זכייתו בפרס מפעל חיים, נפגש יאיר גת עם מימי בן יוסף לשיחה על יין, נשים יפות ועל עוד כמה נושאים שברומו של עולם...
יאיר גתמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
לרגל זכייתו בפרס מפעל חיים, נפגש יאיר גת עם מימי בן יוסף לשיחה על יין, נשים יפות ועל עוד כמה נושאים שברומו של עולם...
מימי (מיכאל) בן יוסף הוא אחד האנשים שאני יותר שמח לפגוש באירועי יין. בדרך-כלל הוא מתייצב באירועים אלה בתפקיד המבוגר האחראי. הקפטן. זה ששואל את השאלות במקום ושלדברים שלו יש טעם. יחד עם זאת, החיוך הקטן על הפנים והניצוץ שבעיניים, מלמדים עליו שהוא יודע שהעיסוק ביין צריך להיות כיף ולא זירה למשחקי אגו ותחרויות טריוויה. עכשיו תוסיפו לזה גם המון ידע, ניסיון וגישה לא מתנשאת, ותוכלו להבין למה אני כל-כך שמח בכל פעם לפגוש אותו. אגב, אני בטוח שאני לא היחידי. את השיחה עם מימי, שהתקיימה לרגל הזכייה שלו בפרס מפעל חיים בתחרות TeraVino 2015, חשבתי שיהיה נכון לקיים הרחק מכל היין הזה, אז קבעתי אתו אצל 'ניקולאי' ואחרי כמה בירות, וודקה ואיזה ביס קטן, יצאנו לדרך.
הבעיה של המבקרים והכותבים בארץ היא שהם מתעסקים ברשמי הטעימה על חשבון הסיפורים האישיים המעניינים באמת... "הבעיה של המבקרים והכותבים היא שהם מתעסקים ברשמי הטעימה על חשבון הסיפורים האישיים המעניינים באמת..."
הדרך של מימי החלה לפני כשמונים וארבע שנים בכפר קטן במזרח-רומניה, שבו גידלו ענבים ועשו יין. "רק ענבים לבנים", הוא מספר. "עד שהגעתי לארץ לא ראיתי ענבים אדומים וגם לא זיתים ירוקים. 'אבא שתה בקבוק יין ביום ולא ראה רופא. פשוט כי לא היה רופא". יום אחד בשנת 1951, כשהיה בן 19, חזר מימי, שלמד בטכניון, מהעבודה במפעל לקטרים ואוניות והופתע למצוא ארגז עץ גדול שאליו דחסה אמו את החיים של שניהם ואליהם הוסיפה גם עשרים קילו נקניק רומני. היא דאגה מראש גם לניירות. "לא אהבתי את הקומוניסטים ברומניה", הוא אומר, "דיברתי על זה והיא פחדה". וכך, במקום להסתבך עם הקומוניסטים, עזבו השניים את רומניה בספטמבר 1951 והגיעו ארצה עם הארגז שלהם למעברת עולים בכרכור, לא לפני ששלושה רבעים מתכולתו של הארגז הוחרמו קודם לכן על-ידי המכס הרומני.
החורף הקשה שפקד באותה השנה את כרכור גרם לשניים לעבור למעברה בנחלת יהודה ומימי יצא לעבוד בבניין אצל קרוב משפחה כדי להביא פרנסה וגם כדי לשפר את העברית. עד מהרה התברר לו שעברית הוא כנראה לא ילמד על הפיגומים, כי "אפילו הטריפוליטאים דיברו שם רומנית". לכן הוא החליט להתגייס לחיל האוויר. למה דווקא חיל האוויר? כי במסגרת הלימודים ברומניה, עבר מימי קורס טיס אזרחי, וזה נראה לו טבעי. את בעיית חוסר המשקל שמנעה ממנו להתקבל לקורס הטייס של חיל האוויר הישראלי במכה הראשונה, הוא פתר בעזרת בליעת כמויות של ביצים קשות וגמיעת ליטרים של מים אותם הוא צרך לפני השקילה. גם ההערכה הפסיכולוגית לא היתה פשוטה. "הפסיכיאטר דיבר רק אנגלית, אני ידעתי צרפתית, אבל הסתדרנו".
את קורס הטייס מספר 10 של חיל האוויר הישראלי התחילו שבעים ושישה אנשים וסיימו אותו רק שבעה. מימי הוא היחידי מביניהם שנותר בחיים. בשנת 1956 נשלח מימי לבסיס של חיל האוויר הצרפתי להביא כמה דקוטות, כדי שיהיה ממה לצנוח במיתלה, וכדובר הצרפתית היחידי בקבוצה שיכול היה לדבר עם המלצר, נכנס באופן טבעי לתפקיד 'המומחה ליין'. בשנת 1958 הוא הצטרף ל'אל על' ועד מהרה הוא גילה שגם הקפטנים דאז, שבאותה תקופה היו ברובם דרום-אפריקאים, נזקקו לעצה כדי להחליט איזה בקבוק לשים על השולחן. כמה שנים מאוחר יותר, כשהתמנה לקפטן בעצמו, היה ברור לכולם מי מקבל את החלטות בנושא היין.
כרמל קברנה סוביניון 1976 ספשל רזרב - בקבוקלקראת סוף שנות השישים הצטרף מימי לקורס יין ביקב קלוסטר אברבך באזור ריינגאו שבגרמניה, ולאחר שבוע שבו טעמו משתתפי הקורס כשלוש מאות יינות לבנים, נערך המבחן המסכם שבו נחל הקברניט הישראלי כישלון חרוץ. "היו שם חמש חתיכות", הוא מסביר, "והייתי מרוכז בהן". אבל הכישלון דווקא דחף אותו לרצות ללמוד יותר והוא החליט להתקבל לבית-הספר WEST בלונדון. מנהל בית-הספר לא התלהב ממנו יותר מדי בראיון האישי ומימי הרגיש שנכשל, אבל אז נכנסה לחדר המזכירה ובידיה חבילה שנשלחה מאלג'יר. "הרגשתי שאין לי מה לפסיד וזכרתי שבאלג'יר עושים רק יין אחד, אז אמרתי למנהל שאם הוא יפתח את החבילה הוא ימצא בתוכה קברנה סוביניון בשם Mascara". המנהל פתח את החבילה, הציץ פנימה ושאל את מימי מתי בדיוק הוא יירצה להתחיל ללמוד.
אבל עבודתו של מימי כקברניט באל על מנעה ממנו לסיים את הלימודים בלונדון כמתוכנן והוא התחיל להשלים אותם בבית-ספר פרטי בקליפורניה, אבל אז פרצה מלחמת יום הכיפורים והחזירה אותו לארץ. בסופו של דבר סיים מימי את הלימודים לתואר Wine Master האמריקאי. בינתיים החל ענף היין הישראלי להתעורר ויקבי כרמל שאז עוד נקראו 'כרמל מזרחי' שחררו את 'קברנה סוביניון ספיישל רזרב 1976' המיתולוגי שהיה לדבריו מימי 'היין הטוב הראשון בישראל'.
יקב רמת-הגולן שהשיק את היינות הראשונים שלו בשנת 1984 הניע, לדברי מימי, את המהפכה האמיתית, לצד מהפכני בוטיק כמו ד"ר יאיר מרגלית שהביא עמו מאוניברסיטת דיוויס בקליפורניה את הסגנון עתיר העץ והאלכוהול, ואלי בן זקן מיקב קסטל שעשה יינות בגישה אירופאית. מימי שהבין כי אנשים צמאים לידע, כתב את 'ספר היין' שנמכר בשלושים וחמישה אלף עותקים ואת הספר 'יינות ישראל' שתורגם לאנגלית. במקביל הוא כתב על יין בעיתונים, במגזינים ובלא מעט אתרי אינטרנט.
"הבעיה העיקרית של היין הישראלי כיום", אומר מימי, "היא המחיר. היינות הישראליים בנויים לעתיד, אבל האנשים רוצים יין טוב שיעלה ארבעים שקל בחנות ושמונים במסעדה". לדעתו, הבעיה של המבקרים והכותבים בארץ היא שהם מתעסקים ברשמי הטעימה על חשבון הסיפורים האישיים המעניינים באמת. ואני, אחרי שסיימתי את פרק הסיפורים האישיים, מקווה שהיה מעניין, רוצה לומר, באווירת רשמי טעימה דווקא: הלוואי על כולנו להשתבח עם השנים כמו האיש הזה.
