רותם דרוב מספר על החופשה ההיא במלון ביוון ("הכל כלול", אלא מה), ולמה מכל המשקאות על הבר הוא הלך דווקא על דרינק של בנות...
רותם דרובמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
חברי מועצת סנהדרינק על הדרינק שגרם להם לאהוב או לשנוא יותר מתמיד. פרויקט מיוחד לט"ו באב…
רותם דרוב מספר על החופשה ההיא במלון ביוון ("הכל כלול", אלא מה), ולמה מכל המשקאות על הבר הוא הלך דווקא על דרינק של בנות...
לא מזמן נשאלתי בעוד יושב על איזה בר מהו המשקה האהוב עלי - בירה או יין? וויסקי או ג'ין? הודיתי בגילוי לב שאין לי משקה מועדף. בחורף אני אוהב ללגום גינס, כשמגיע החום, עזבו אותי מסטאוט כבדה והבו לי לאגר בהירה להרוות את הגרון. וויסקי גם כשקריר וגם כשחם אבל אז אבקש אותו עם המון קרח...
בהמשך נולדו לו כמה אחים שהושרו בוויסקי, רום ווודקה, אבל הלהיט היה ונשאר מס' 1 המקורי... (צילומים: יח"צ) בהמשך נולדו לפימ'ס כמה אחים שהושרו בוויסקי, רום ווודקה, אבל הלהיט היה ונשאר מס' 1 המקורי... (צילומים: יח"צ)
יין לבן תפור על הקיץ ואדום כשלא לוהט בחוץ, אוזו או עראק על שפת הים או במרפסת עם כפכפים ועיתון של שבת, ואפשר גם קמפארי או אפרול עם מעט סודה ופרוסת תפוז, אין לי נאמנות לאף מותג, לא לשום יקב, מבשלה או מזקקה, אני לרוב לא מושפע מפרסומות (כך לפחות אני רוצה להאמין) ומוכן לטעום כל בירה הזויה שנמצאת על המדפים של חנויות האלכוהול. אבל אחרי כל המניפסט הזה, החלטתי לכתוב על פימ'ס.
מה זה פימ'ס? אז הנה קצת היסטוריה: בשנת 1823 ג'יימס פים, בעל בר מלונדון, השרה בתוך ג'ין עשבים וצמחים שונים כמו כינין, קליפות תפוז ועוד שאר חומרים סודיים, ומהר מאוד עשה המשקה לעצמו שם בלונדון של המאה ה-19. ג'יימס פים הלך לעולמו בשנת 1866 כשהמשקה נפוץ לכל עבר.
11 שנים לאחר מכן, הוא התבסס כמשקה של האצולה והאליטה באנגליה, כשראש עיריית לונדון בכבודו ובעצמו רכש את המותג ואת כל הזכויות והמתכונים למשקה. האימפריה הבריטית החלה להפיץ אותו ברחבי הגלובוס והוא הפך לפופולרי ברחבי העולם. הפימ'ס הראשון נקרא Pimm's No. 1 Cup ובהמשך נולדו לו כמה אחים שהיו בעצם גרסאות של אותה תערובת עשבים סודית, רק שהפעם הם הושרו בוויסקי, רום ווודקה, אבל כיום נותר תחת אור הזרקורים רק מס' 1 המקורי.
עד כאן על ההיסטוריה של הפימ'ס, אבל אם אתם שואלים מדוע בחרתי דווקא בו, אז הסיבה היחידה היא נוסטלגיה. כיום אי-אפשר להשיג פימ'ס בארץ הקודש, אני זוכר אותו על המדפים עוד לפני שהכרתי אותו. שמעתי עליו לראשונה מליאור הר-גיל - חבר מועצת סנהדרינק שכותב גם הוא באתר זה והוא גם הבעלים של בר המנזר - שבגלל שהיבואנים פחדו שהוא ינגוס להם במותגים אחרים שהם מייבאים הם הפסיקו להביא אותו וחבל.
נתקלתי בו במלון מפנק במיוחד לחופו של אי יווני. למרות שהמלון היה בגרסת 'הכל כלול', האהובה במיוחד עלינו הישראלים, ולמרות זאת שמר על ארשת מעודנת, היה המלון מפוצץ בהמוני אנגלים שהיו דופקים יום עבודה על מיטות השיזוף עם הפסקות מדודות לארוחות בוקר וצהריים ועם שעות הערב היו פושטים על הבר של המלון, אדומים כמו הלובסטרים שמוגשים בחדר האוכל.
לאחר שהיו לוגמים כמויות אדירות של בירה על חוף הים ועל שפת הבריכה, היו החבר'ה מהאי הבריטי מגיעים לבר כשהם מקולחים ומבושמים, וגם מבוסמים. הנשים בשמלות קצרצרות, הגברים עם מוקסינים וחולצות פולו של פרד פרי ומבקשים מהברמן קוקטייל פימ'ס. כאמור, עד אז לא הכרתי את הפימ'ס ולא את טעמו, ואפילו לא ידעתי מהי הדרך ללגום אותו.
בשיא הנונשלנטיות סימנתי לברמן שיביא לי בדיוק את אותו הדבר בעודי דוחף לפה כמה זיתים כדי שלא אוכל לדבר ושלא ישאלו אותי יותר מדי שאלות. מה אומר לכם? הפימ'ס הוא המשקה המושלם לאחר צהריים של חופשה. שליש פימ'ס, שגם ככה לא מגיע עם אחוזי אלכוהול גבוהים - רק 25%, ולתוך הכוס מוזגים גם 2/3 לימונדה אמיתית, מוסיפים קרח, פלחי לימון או תפוז וכמה עלי נענע והכל בכוס היי-בול וקדימה להקשיב לשיחה ערה בין כמה אנגלים אדומי אף, על מצבה הנוכחי של ליברפול והאם הקבוצה של לידס תשוב אי-פעם מההריסות.
אני רק מחכה ליום שהפימ'ס יגיע בחזרה לארץ, כדי שאוכל לנעול את המוקסינים שאין לי (מקסימום טבע נאות), אלבש מכנסיים מחויטים ואפסע לי מקולח, שזוף ומבושם אל המרפסת שתשקיף אל נוף כלשהו עם כוס פימ'ס ביד.
